בסוף השבוע האחרון נערך טקס חילופי נשיאים בקוסובו. פרישטינה, הבירה, נצבעה חג לכבוד הטקס שבו העבירה הנשיאה היוצאת, אטיפטה יאהיאגה, את חוקת המדינה לנשיא הנכנס, האשים תאצ'י. תאצ'י הוא שהכריז על עצמאות קוסובו ב־2008 כשכיהן כראש ממשלה.
אירוע חילופי הנשיאים, שבו זכיתי להיות נוכחת - בשורה השנייה, מאחורי נשיאי מדינות מאירופה - לא היה המקום היחיד שבו זכיתי להרעפת אהבה והערכה על היותי ישראלית. המדינה הקטנה והצעירה הזו רוחשת כבוד רב לישראל ומשוועת לקרבתה, אף על פי שמדובר במדינה שרובה מוסלמי. בפגישות עם חברי פרלמנט ובכירים בתעשייה הקוסוברית המחישו כולם כמה הם מחכים ליום שישראל תהפוך לחברת אמת ותכיר בהם כמדינה. המפה הדיפלומטית מעמידה את ישראל במצב סבוך שבו היא לא מכירה בקוסובו מפני שמדובר במדינה עם הכרזת עצמאות חד־צדדית, והדבר עלול ליצור תקדים עבור הפלשתינים.
בינתיים, במישור הלא מדיני־רשמי, נוצרים קשרים ענפים. המרכז לדיפלומטיה ציבורית בישראל (גוף פרטי ולא ממשלתי) מזמין משלחות של אנשי עסקים וסטודנטים מקוסובו ומשלחות מכאן נוסעות לשם כדי ללמוד על האזור. המדינה הצעירה הזו מסתכלת בקנאה ובהערצה על ישראל, שהצליחה בכמה עשרות שנים להפוך את השממה למעצמה. בכירים בקוסובו התוודו בפניי כי הם משוועים ליום שבו יגיעו מומחי כלכלה וחקלאות מישראל אליהם כדי לתרום מהידע.
60 מדינות עדיין לא הכירו בקוסובו ומארחיי הסבירו לי כי יש להם יותר מן המשותף עם ישראל מאשר עם הפלשתינים. "גם אנחנו נאבקים ונלחמים בטרור העולמי", הסביר לי סגן יו"ר הפרלמנט, "האלבנים הצילו יהודים בשואה הרבה יותר מכל מי שמסביבנו ואנחנו מעריצים את מה שעשיתם עם המדינה שלכם".
האלבנים ברובם מוסלמים חילונים וכמעט אין סממנים מוסלמיים בקוסובו. חל איסור לבנות מסגדים באוניברסיטאות, למשל, והם משתדלים לקיים הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. חלקם יודו שאין להם הרבה קשר לדת המוסלמית והסיבה היחידה שהם מוסלמים היא בשל האימפריה העות'מאנית ששלטה באזורם. שיר הנושא של טקס חילופי הנשיאים היה "אימאג'ין" של ג'ון לנון, ועם המסר החיובי הזה לשלום נותר רק לקוות שנצליח לחזק את הקשרים עם מי שרוצה בקרבתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו