כאשר נסוג צה"ל מלבנון, התבטא מפקד אוגדה 91 משה קפלן בנימה של ביקורת עצמית "דיברנו אל החיילים" ולא "עם החיילים". האיגרת והדיון שיוזם עתה הרמטכ"ל גדי איזנקוט בעקבות האירוע המחפיר בתל־רומיידה, חברון, נועד לרענן את פקודות הפתיחה באש ולשוחח עם החיילים. שכן הלחימה במחבלים הפלשתינים עוררה דילמות רבות בקרב מי שבסופו של דבר מצופה מהם ללחוץ במהירות על ההדק, אבל בשיקול דעת.
בהרצאה שנשא בבית ספר תיכון העיר איזנקוט כי צה"ל אינו פועל על פי הכלל של "הקם להורגך - השכם להורגו", וזה לא ממש נכון. לסידרת הדיונים הנפתחת עתה ביוזמתו הברוכה אני מבקש להוסיף נוסחה שתעורר מחלוקת: טוב מותו של אחד מהם מאשר פציעת אחד משלנו. הם באים לרצוח, ואילו אנו במגננה מייגעת. לכן, בוויכוח על התגובה הראויה אני בדעה כי כל עוד לא הסתיים האירוע האלים, יש להפעיל את מלוא האש כדי לחסל את המחבלים.
צדקנים ומגלגלי עיניים לשמיים שהם תמימים, ועוד חורשי מזימות, טוענים כי אין להרוג אלא "לנטרל" במובן של ירי לרגלי המחבלים־הרוצחים בלבד. אין זו דעתי. מחבל שמגיע עם תת־מקלע וסכין מטבח ומספריים חדים ומסוכנים צריך להיירות במלוא האש המותרת.
אך ישראל תמיד ידעה מה גבולותיה. השופט הדגול ד"ר בנימין הלוי הניף "דגל שחור" מעל לפקודה האסורה של ירי מיותר בכפר קאסם, אף שהתקרית אירעה בעת לחימה במבצע סיני ב־1956; ונגד דעת צמרת השלטון בישראל - יצחק שמיר ושמעון פרס - פעלו אנשי הפרקליטות יצחק זמיר ודורית ביניש ושלושת בכירי השב"כ ראובן חזק, פלג רדי ורפי מלכא לטהר את חרפת רצח המחבלים האזוקים באוטובוס שנסע בקו 300. זו ישראל היהודית והדמוקרטית במיטבה, והיא קדמה לחוק הנושא שם זה.
רק שבסיבוב הנוכחי קמו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן ואורן חזן ואחרים בימין והחליטו כי מותר לרצוח שבוי מנוטרל, ואשמתם של משה (בוגי) יעלון ואיזנקוט שהם פועלים כחוק ומגוננים על כבוד האדם ועל האינטרס השפוי של ישראל. הם אינם מדדים אחרי הפופוליזם של מתן "רישיון להרוג" ללא מגבלות. צריך להריק את מלוא המחסנית, אבל לא לירות בלי נצרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו