מאז תחילת השנה נהרגו כ־200 איש בפיגועי טרור בטורקיה ומאות נפצעו. טורקיה מצויה תחת מתקפת טרור, ונשיאה ארדואן נוכח לפתע שלא לעולם חוסן. גם מדינה תומכת טרור עלולה למצוא עצמה פגועת טרור.
ייתכן שמתקפת הטרור בטורקיה תזיז משהו בגישתו של ארדואן, אך אין להתבלבל - ארדואן הוא מנהיג תומך טרור, המגבה את הטרור ומסייע לו. ההבדל בין חמאס לדאעש הוא כמותי, לא מהותי. דאעש הוא חמאס קצת יותר רדיקלי. ארדואן הוא המסייע והתומך הגדול לחמאס.
בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה טורקיה היא אויבת חיזבאללה, אך עד מלחמת האזרחים היא היתה בעלת ברית של חיזבאללה ותמכה ללא סייג בפעולות הטרור שלו נגד ישראל. עד היום תומכת טורקיה בחמאס, וכך היה בכל העימותים עם ישראל. תמיכתה של טורקיה בטרור הגיעה לשיאה בפיגוע "מרמרה"; ספינת הטרור האיסלאמיסטית שערכה משט בניסיון לפרוץ את הסגר הימי ולחבור לחיזבאללה. היתה זו פעולת תוקפנות מובהקת נגד ישראל ותמיכה בארגון טרור.
פתאום טורקיה מותקפת בידי הטרור. פתאום מתברר לארדואן, שככל שיהיה איסלאמיסט קנאי, תמיד יהיו קנאים יותר שלא יבחלו באלימות רצחנית גם כלפי מדינתו.
המציאות שנוצרה היא נקודת מבחן בעבור ארדואן. האם הוא ישנה את דרכו? האם יחדל לתמוך בטרור? האם יחדל לתמוך בחמאס? האם יילחם בטרור? האם ישלב ידיים במאמץ משותף של המערב נגד הטרור?
מבחנו של ארדואן הוא גם ביחס לישראל. עד עלייתו לשלטון, בין ישראל לטורקיה שררה ברית אינטרסים וידידות מובהקת. היחסים בין המדינות נהנו מירח דבש חסר תקדים. ארדואן הפך את המדיניות הטורקית על פיה והיה לאויבה של מדינת ישראל. הוא חתר ופעל נגדה בכל דרך, במערכות הבינלאומיות ובתמיכה ממשית באויביה, ארגוני הטרור.
פיגוע מרמרה היה השיא, אך הוא לא היה אירוע בודד. התקשורת הטורקית המודרכת, מערכת החינוך הטורקית, ובראש ובראשונה ארדואן עצמו, בנאומיו המתלהמים, הסיתו נגד ישראל; הסתה שלעיתים גבלה באנטישמיות ולעיתים, בעיקר בתקופות בחירות, חצתה את קו האנטישמיות. אירם אטקאס, האחראית לתקשורת דיגיטלית במפלגת הצדק והפיתוח של הנשיא הטורקי, שצייצה בחשבון הטוויטר שלה לאחר הפיגוע "הלוואי שכל הפצועים הישראלים בפיגוע ימותו", בסך הכל דיברה ארדואנית.
האם ארדואן ישנה את דרכו ואת יחסו לישראל? אבן בוחן לכך תהיה נסיגה מדרישותיו החצופות כתנאי להפשרה - הדרישות להתנצלות ישראלית נוספת על תוקפנותה של טורקיה כלפיה בפיגוע המרמרה ופיצוי ישראלי למשפחות המחבלים. הדרישה החצופה הזאת היתה צריכה להידחות על הסף, אולם למרבה הצער ישראל בחרה בדרך הפייסנות כלפי טורקיה. לפחות עד עתה הדרך הזו לא מיתנה כהוא זה את העוינות הטורקית לישראל. להפך, כל כניעה לסחטנות הטורקית לא סיפקה אותה, אלא העלתה את רף הדרישות.
כעת, על ממשלת ישראל לשנות את כללי המשחק. על ישראל להודיע שהיא מושיטה לטורקיה יד לפיוס על בסיס האינטרס המשותף - מלחמה בטרור. אין היא מוכנה עוד לשלם כל מחיר, לא בכסף ולא בכבוד הלאומי, כדי לרצות את התוקפנות של ארדואן וודאי שלא תיתן לטורקיה דריסת רגל ברצועת עזה. דרישותיו של ארדואן נובעות מתמיכתו הבסיסית בטרור. חזרה בו מהן תהיה העדות לכך ששינה את דרכו. רק בצעד כזה תוכל ישראל לקבלו כבר־שיח.
הפיגוע באיסטנבול העלה לכותרות את סוגיית אזהרות המסע. לנוכח מדיניותה האנטי־ישראלית של טורקיה איני מתלהב מביקור ישראלים בארץ זו, אולם אני רואה בעיה באזהרות מסע מעין אלה. ישראל, כמדינה המתמודדת עם טרור בעריה, יוצאת נגד אזהרות מסע ממין זה ורואה בהן כניעה לטרור. את השנוא עלינו, אל נעשה לזולת. הרי אזהרות המסע הללו נגועות ביותר מקורטוב של כסת"ח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו