עולות, משתלבות - שוות?

מקורו של יום האישה, שאותו מציינים היום בכל העולם, הוא ב"יום הפועלות הבינלאומי" - חג סוציאליסטי שהפך במרוצת השנים בבריה"מ לחג רשמי "לזכר התרומה הבולטת של הנשים הסובייטיות". בשנות ה־70 המאוחרות אומץ היום על ידי האו"ם לציון הישגיהן הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של הנשים. וכך, אף שהוא נצבע בגוונים רומנטיים, נושא חג זה טון פוליטי ושורשי במאבק הפמיניסטי. בבריה"מ נודעה לו חשיבות עצומה, שהמהגרים ממדינות בריה"מ לשעבר הביאו עימם ארצה. עד היום מקפיד אבי ב־8 במארס בכל שנה לחלק זרי פרחים לאמי, לאחותי ולי. והיות שבעיניי חוויית ההגירה קשורה קשר שורשי למאבק הפמיניסטי, היום הזה תפס גוון מיוחד.

המהגרים מבריה"מ מתמודדים עם שורה של קשיים שייחודיים להם כקבוצת אוכלוסייה - בין השאר, קשיי קליטה, עוני בין־דורי עמוק (שמחמיר נוכח סוגיית הפנסיות) וניסיון למחיקה של תרבותם הקודמת. עבור הנשים המהגרות כל אלו מקבלים משנה תוקף, שכן הן נמצאות מראש בעמדת נחיתות בשוק העבודה, מה שהופך אותן לקבוצה ענייה עוד יותר, לצד התמודדות עם סטריאוטיפים מעליבים, הטרדות מיניות ועוד. תוסיפו לזה את העובדה שכחמישית ממשפחות העולים הן חד־הוריות, ושבראש רובן עומדת אישה, מה שמעמיק עוד יותר את קשיי הקליטה.

החיים בבריה"מ לימדו את הנשים להיות חזקות ועצמאיות. הפועלות עבדו קשה כמו הפועלים, ורבות מדי נאלצו לקיים משקי בית עצמאיים בגלל שיעורי התמותה הגבוהים במלחמת העולם השנייה, שהביאו את המשטר לעודד ילודה בקרב אימהות חד־הוריות. גם החיים בישראל לא הקלו עם העולות, ועורן רק הולך ומתעבה בשלל מאבקים יומיומיים.

את יום האישה הזה אני מקדישה לגיבורת העל האהובה עלי: אמא שלי, אירינה. היא האישה הכי אמיצה שאני מכירה. אמי ארזה את חייה ועברה עם אבי ועימנו, שתי בנותיה, למדינה שזרה לה. הוריה, חברותיה, כל המוכר לה - נותרו שם. כאן היא עבדה ועדיין עובדת קשה מכל אדם או אישה שראיתי בחיי. בעיקשות, בנחישות, בוויתור מוחלט. היא עשתה הכל כדי שלאחותי ולי לא יחסר דבר. שנהיה לבושות, שבעות ונקיות, שנרכוש השכלה ונתקדם. והיא שתקה ולא סיפרה, ולא אמרה שקשה לה. היא ספגה את חוסר ההבנה שלי, מתבגרת טיפשה שלא התחילה לנחש בכלל מה היא הקריבה. היא אישה שמגיעה לעשות בייביסיטר לאחיין שלי אחרי משמרת לילה, ואומרת תודה על כך שהיא זוכה לבלות עימו זמן. והיא אישה שלמדה להכיר ולקבל אותי, בת שגדלה בתרבות ובשפה שונות משלה, ולאהוב אותי בדיוק ככה. את אישה חזקה, נבונה ונפלאה. תודה על כמה שעברת ועל כל מה שעשית עבורנו.

השיח המתעורר בקרב דוברות הרוסית בארץ מתחיל להאיר את הבעיות הייחודיות להן - בין שזה בתחושת הקהילתיות, שבאה לידי ביטוי בקבוצות פייסבוק כמו "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן", ובין שבאירועים תרבותיים שפותחים צוהר לעולמן. אותי הוביל השיח הזה להיפטר מתחושת הבושה שהשרישו שנים של קריאות "רוסייה מסריחה", ולהתחיל להכיל את השעטנז הייחודי של התרבות הרוסית־ישראלית שלי. יום אישה שמח לדוברות הרוסית ולאלו שאינן. אני מאחלת לנו שוויון וחופש, עוצמה ועצמאות.