לחץ באוויר

עצבים .זה היה שם המשחק אתמול בטרנר, כאשר לראשונה נראה היה שהלחץ מתחיל להשפיע על מוליכת הטבלה.

הפועל ב"ש פתחה את המשחק בצורה לא טובה, המשחק שלה היה איטי ולא מדויק, ונראה שהיא לא הצליחה להניע את הכדור ולייצר מומנטום במשחק. המארחים לא הצליחו לפרוץ את הצפיפות הטובה שיצרה סכנין ונראו מתוסכלים מכך. באופן בלתי רגיל הם גם מצאו עצמם בפיגור בבית, כאשר עותמאן ניצל עמידה לא טובה של החומה כדי לכבוש, מה שהציב בפני האדומים אתגר חדש.

בסוג כזה של משחק חיסרון של שחקן כמו מליקסון, שמסוגל לעשות את ההבדל בזכות היכולת האישית, היה מאוד משמעותי. מצד שני, גם סכנין חסרה את השחקן הטוב ביותר שלה ז'אורזיניו.

לב"ש היה הרבה מזל בשער השוויון, ובכך שהוא הובקע על סף ההפסקה, מה ששלח את המוליכה הרבה יותר רגועה לחדרי ההלבשה ונתן לה תנופה גדולה שבאה לידי ביטוי מייד בפתיחת המחצית השנייה, אז ראינו שוב קבוצה נחושה, יוזמת ומתלהבת. ב"ש העלתה הילוך, שיחקה הרבה יותר מהר והחלה לאיים על סכנין, שגם איבדה את איש המפתח שלה בהגנה, אברהם פאס, וכל הסימנים הראו על מהפך.

היה מיותר מבחינת ברק בכר לעבור למערך של שלושה בלמים, בייחוד בשל העובדה שהקבוצה חזרה למשחק. אין צורך לשחק בשיטה הזאת מול קבוצה שמשחקת עם חלוץ בודד. ברור שהמחשבה של המאמן היתה לשלוח יותר שחקנים להתקפה, אבל זה לא עבד וב"ש היתה לא מאורגנת וחשופה בחלק האחורי. השינוי הזה גם הביא להסטתו של נאווקמה לעמדה אחורית יותר והוא לא השפיע על המשחק.

מתפרצת אדירה של סכנין תפסה את ב"ש לא מוכנה, והאורחים היכו בפעם השנייה עם סיומת טובה של אזולאי. אלה היו דקות של כדורגל פתוח, משער לשער, בלי מרכז מגרש. המאמנים לא אהבו את זה, הקהל כן.

סכנין המשיכה להתגונן בצורה טובה, ב"ש לא מצאה פתרון וריח של הפתעה התפשט באוויר, אבל בעיטת אמן של בוזגלו החזירה את הצבע לפנים של בכר. איזה ביצוע, איזה דיוק. מושלם.

זה כאמור לא הספיק, וב"ש איבדה שתי נקודות יקרות.

סכנין שמרה על הנקודה בדקות הסיום בעור שיניה ,עם הרבה הקרבה, וגם אלילת המזל היתה לצידה בשניות האחרונות.

כל המחמאות לאבוקסיס ולשחקניו. הם התכוננו היטב ולא איבדו את הראש מול הלחץ של ב"ש. הקבוצה, שנמצאת בתקופה מצוינת, עצרה רצף נהדר של ב"ש והצליחה במקום שבו רוב הקבוצות נכשלו. מה שבטוח, סכנין לא תשמש תפאורה במשחקי הפלייאוף.