בעקבות הניצחון המוחץ שהשיג שלשום דונלד טראמפ בסיבוב ההצבעה האחרון בנבדה, ולנוכח כישלונו המתמשך של ממסד המפלגה הרפובליקנית לגייס תמיכה רחבה סביב מועמד אחר זולת איל הנדל"ן הפרובוקטיבי, מצטייר נתיב התקדמותו של טראמפ אל עבר כרטיס המינוי הנכסף כסלול וכנטול מהמורות. לאחר שזכה בשלושה ניצחונות רצופים, ועל רקע העוינות העמוקה הקיימת בין שני מאתגריו העיקריים - רוביו וקרוז - צפוי טראמפ להמשיך ליהנות מרוח גבית מצידם של פעילי המחנה הרפובליקני ואוהדיו גם בהמשך הדרך.
בהנחה שהסיכויים לקרוא תיגר על מועמדותו מבית הופכים לקלושים, נשאלת השאלה אם הנכסים האלקטורליים שהביא עימו טראמפ לבחירות המוקדמות עתידים לסייע לו ביום ההכרעה ב־8 בנובמבר. בעיני מצביעי הפריימריז, סוד קסמו של המיליארדר מניו יורק היה מעוגן בעובדה שמיצב עצמו כאישיות לוחמנית ואנטי־ממסדית מובהקת, שבזה לעקרונות היסוד של תקינות פוליטית, כיבוד הסכמים, מיעוטים ויריבים, וביקשה להשיב עטרה ליושנה באמצעות התנהלות כוחנית. בין השאר, איים טראמפ במלחמה כלכלית עם סין, דרש למנוע כניסה של מוסלמים לארה"ב ולחסום את גבולה עם מקסיקו בפני מהגרים בלתי חוקיים. הוא לא חסך שבטו גם מהאפיפיור, שביקר לאחרונה בחריפות את מדיניותו בסוגיה זו.
יש לזכור גם שלפני ארבע שנים העלה טראמפ סימני שאלה באשר למקום הולדתו של ברק אובאמה, והעמיד בכך בספק את מידת היותו אזרח אמריקני (ובעקיפין גם את שאלת זהותו ונאמנותו לאתוס האמריקני). ואולם, הגם ש"כרטיס ביקור" זה של המועמד הרפובליקני כמי שמנפץ מוסכמות היה סוד קסמו והצלחתו במאבק הפנים־מפלגתי, לא ברור כלל ועיקר אם יעניק לו את המפתח לבית הלבן. נהפוך הוא, אם במישור הפנימי התקבלה גישתו המתריסה והתוקפנית כאנטיתזה מבורכת להתנהלותו הרכרוכית, הפייסנית והמהוססת של הנשיא אובאמה (בייחוד בזירה האסטרטגית), היא עלולה לחזור אליו כבומרנג במישור הכלל־ארצי. אחרי ככלות הכל, קבוצות אתניות וציבורים לא מעטים יצאו חבולים ממתקפותיו הבוטות.
כך, למשל, כ־19% מכלל המצביעים נמנים עם "המיעוט ההיספני", ורובם יזכרו לבטח את תיוגם הסטריאוטיפי כקהילה של פושעים וסוחרי סמים. בהקשר רחב יותר אמורים הדברים גם לגבי "הקול הקתולי" בכללותו, אשר חלקו לפחות לא ישכח את מתקפתו של האפיפיור על טראמפ בזיקה לחומת ההפרדה בגבול המקסיקני. גם המיעוט השחור, המהווה כ־14% מכלל הבוחרים, נוטר עדיין ברובו לטראמפ על אמירותיו הפוגעניות מן העבר כלפי אובאמה, רקעו ומוצאו והאפשרות כי אינו חלק מן האומה והמורשת האמריקניות. אותם דברים אמורים גם לגבי פלח ניכר מן הקול הנשי, שגם כלפיו השמיע טראמפ אמירות פוגעניות ופטרוניות.
גם אם ישאף לנתב עצמו אל עבר המרכז הפוליטי, אם וכאשר ייבחר כמועמד מפלגתו, סביר להניח שיתקשה להרחיב את מוטת השפעתו מעבר לציבורים לבנים, וכך לפרוץ אל עבר המחנה הגדול של מצביעים עצמאיים ומאוכזבי אובאמה. ימים יגידו אם תסריט זה יתממש בפועל, ואם תהפוך הילארי קלינטון הלא אהודה בעליל (אך המסמלת יציבות והמשכיות) לברירת המחדל עבור המצביעות והמצביעים, שיראו בה את הרע במיעוטו בהשוואה ליריבה הצפוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו