כוח המחץ?

אחרי כמה שבועות שבהם הפועל ב"ש נהנתה מכך שמשחקיה התקיימו לפני המשחקים של מכבי ת"א, הקבוצה של ברק בכר פגשה את בני יהודה במצב חדש מבחינתה, כאשר הפער בצמרת הטבלה הוא רק 2 נקודות.

מאמן האדומים פתח בהרכב התקפי, אבל ללא שינוי מהמערך הרגיל, וזה לא עבד. המחשבה היתה התקפית, עם שילוב של שחקן התקפה נוסף בהרכב במקום הובאן, אבל המיקום של נוואקמה במרכז המגרש היה לא נכון ומנע ממנו להביא את היתרונות שלו לידי ביטוי. היה ברור מראש שבני יהודה תבוא להתגונן, לצופף ולצפות לנס, ומכאן ששחקן כמו נוואקמה, בעל יכולת נהדרת באחד על אחד היה צריך לשחק על הקו ולא במרכז הצפוף. גם הציוות של בן שהר באגף, רחוק מהשער, היה טעות והוא לא הורגש בחלק הראשון של המשחק.

התוצאה היתה חוסר מחץ, נוכחות מוגבלת של שחקנים באדום באזורים המסוכנים ואיומים מועטים על איינוגבה. זו היתה אחת המחציות החלשות של ב"ש זה זמן רב, והמשחק היה נוח מאוד מבחינת בני יהודה.

בפתיחת המחצית השנייה ברק בכר ביקש להגביר את הלחץ מול היריבה חסרת היומרות ועבר לשחק עם שלושה בלמים מתוך כוונה לשחרר את דוידזאדה למשימות התקפיות, והסיט את שהר למרכז ההתקפה. המהלך הניב את התוצאה המיוחלת. ב"ש הגבירה את הקצב, השליטה שלה הפכה להרבה יותר אפקטיבית והשער הראשון היה באוויר מהדקות הראשונות. השער של ברדה הגיע בזכות אותה נוכחות של שחקנים באזור הרחבה אחרי שיתוף פעולה טוב שלו עם שהר. לאיינוגבה, שהשאיר את הפינה הקרובה פרוצה לחלוטין, יש חלק גדול בשער. הוא לא הותיר ברירה לברדה אלא להבקיע.

באופן תמוה מאוד, בכר חזר מייד אחרי השער למערך שאיתו התחיל את המשחק. ממה הוא חשש? למה לא להמשיך בדרך שהצליחה ולכבוש שערים נוספים? זו היתה החלטה רעה של המאמן ששידרה מסר לא טוב לשחקניו, שהפסיקו לאיים על השער. השינוי הזה גם הכניס את בני יהודה למשחק, אחרי שכבר ראתה את התבוסה מתקרבת. השער הנפלא של בראון בסיום רק שיפר את הרושם מערב שהיה רחוק מלהרשים מבחינת מוליכת הטבלה.