הרפובליקנים: מאבק משולש

לאחר תבוסותיהם המוחצות בפריימריז בניו המפשייר, נשמו אתמול בבוקר הילארי קלינטון הדמוקרטית ומרקו רוביו הרפובליקני סוף סוף לרווחה. גם מזכירת המדינה לשעבר וגם הסנאטור מפלורידה בהווה הצליחו לשקם את מעמדם בתום הסיבוב השלישי במרתון המתיש, ולמקם את עצמם בעמדת זינוק מבטיחה לקראת ההמשך, בזכות ההישגים בפריימריז במדינת נבדה.

קלינטון הוכיחה כי כאשר המערכה נודדת למדינות הטרוגניות יותר מבחינה אתנית מאשר איווה וניו המפשייר (הלבנות ברובן המכריע), היא יכולה לצפות לשוליים רחבים של תמיכה ציבורית, במיוחד בקרב המיעוט השחור וההיספני. וכך, אף שגם בנבדה - כמו בסיבובי ההצבעה הקודמים - עורר יריבה של קלינטון, הסנאטור ברני סאנדרס, גלי התלהבות בקרב מצביעים צעירים (ולבנים ברובם המכריע) שהלכו שבי אחרי הבטחתו לשנות מיסודו את הסדר הכלכלי והחברתי הקיים, לא חילחלה תמיכה זו במידה מספקת גם לקבוצות חברתיות אחרות. כתוצאה מכך נבלמה תנופתו של הסנאטור הקשיש מוורמונט, ואילו יריבתו הצליחה לשחזר במידה לא מבוטלת את אסטרטגיית הבחירות של יריבה מ־2008, ברק אובאמה, שנשען על קואליציה של מיעוטים אתניים. 

עתה, לאחר שעלה בידי קלינטון להתגבר על האתגר שהציב בפניה סאנדרס - למרות דימויה הרווח כאישיות בלתי אמינה, הקשורה בטבורה לממסד הקיים - נראה שנסללה דרכה לבסס את מעמדה המוביל. זאת, כאשר מרבית סיבובי ההצבעה הקרובים עתידים להיערך במדינות הדרום, שבהן נהנית משפחת קלינטון מאהדה מסורתית בקרב הקהילה השחורה. על רקע זה, ועל רקע התמיכה שלה זוכה קלינטון בקרב מצביעים לבנים, מבוגרים ומבוססים כלכלית, עלול סאנדרס להיקלע עד מהרה לעמדת נחיתות מובהקת. 

למרות העובדה שהיא משדרת עייפות ושמרנות מחשבתית, ומזוהה לחלוטין עם הסדר הקיים (שלא לדבר על שערוריית המיילים), מתקבל הרושם שהמועמדת הדמוקרטית עלתה על דרך המלך, ובגיבויו של מנגנון משומן ועתיר משאבים היא עתידה להתגבר על קריאת התיגר של יריבה למירוץ.

ובאשר למחנה הרפובליקני, הגם שלכאורה זכה המועמד המוביל, דונלד טראמפ, בניצחון ברור בסיבוב הפריימריז בדרום קרוליינה, שביצר לכאורה את מעמדו, מניתוח דפוסי ההצבעה במדינה זו מתקבל הרושם שלא לעולם חוסן. שכן, אף שהוביל בכל הסקרים ביתרון של יותר מ־20 אחוזים על פני יריביו עד לשבוע האחרון ממש, היה ניצחונו בפועל של טראמפ (בהפרש של 10 אחוזים מהמקום השני) קטן מהמצופה, והוא עתיד להפוך עד מהרה ליעד למתקפה חזיתית מצד יריביו העיקריים, הסנאטורים טד קרוז ומרקו רוביו.

לאחר פרישתו של ג'ב בוש מן המירוץ עתידה, אפוא, המערכה להפוך למאבק משולש, כשבמוקד מאבק חסר פשרות כנגד המועמד המוביל - אך הפגיע - טראמפ. מבחינה זו היה המנצח האמיתי בדרום קרוליינה דווקא מי שזינק למקום השני היישר מסף התהום והנשייה (בעקבות כישלונו המהדהד בניו המפשייר), הלא הוא מרקו רוביו. העובדה שגבר - ולו גם בהפרש זעיר - על הסנאטור טד קרוז, שנהנה מתשתית אוונגליסטית רחבה כמדינה זו (שכ־60 אחוזים מתושביה נמנים עם המחנה האוונגליסטי), מצביעה על הפוטנציאל האלקטורלי הטמון בו ועל יכולתו להתאושש במהירות ולשוב לקידמת הבמה. עתה, כשהוא זוכה לרוח גבית מצד הממסד הרפובליקני כולו, נפתח המירוץ מחדש, ורוביו מוצא את עצמו לפתע בעמדת זינוק כדי לקרוא תיגר על מועמדותו לנשיאות של טראמפ, שנראתה עד לפני יומיים בלבד כבלתי נמנעת.

הגם שכמו טראמפ גם רוביו קורא תיגר על וושינגטון של ברק אובאמה ועל הערכים שהיא מייצגת, רוביו מציג בפני קהל בוחריו חזות פחות לוחמנית, תוקפנית ומעוררת מחלוקת מאשר כוכב הריאליטי ואיל הממון. השבועות הקרובים יסייעו להבהרת התמונה ויוכיחו אם אכן המאבק במרחב הרפובליקני נפתח מחדש בדרום קרוליינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו