בפברואר 1916 נפתח אחד הקרבות המתישים והמיותרים שידעה אירופה - קרב ורדן • חיילי צבאות צרפת וגרמניה נהרגו בהמוניהם במשך עשרה חודשים - ללא מטרה ממשית • סיפור על גבורת שווא
בלטינית פירושה "מבצר חזק". בצרפתית שמה של העיר המדוברת הוא ורדן. היא הוקמה על ידי הגאלים, לא הצליחה להגן על צרפת מפני צבאו של ביסמרק ב־1870, ולכן חוזקה במצודות במהלך השנים. ב"מלחמה הגדולה" החליטו הגרמנים לתקוף את המצודות ולמוטט את העיר ורדן, כדי לפנות את הדרך לפאריס. קרב ורדן הפך שם נרדף לתופת המלחמה: מיליון איש, צרפתים וגרמנים, נהרגו ונפצעו במהלך עשרת החודשים שבהם נמשך. הוא הפך גם סמל לחוסר התוחלת שבמלחמה הגדולה ההיא, ובמלחמה בכלל, והוליד ספרים ומחזות אינספור. הקרב הזה החל לפני 100 שנה בדיוק.
שני הצדדים טעו בהערכת המציאות. הצרפתים הגיעו למסקנה כי רעיון ההתבצרות והמגננה אינו נכון, וכי יש להמירו בתפיסת המתקפה. במהלך המלחמה הוצא ציוד צבאי רב מן המצודות שהגנו על ורדן, והועברו לשדות קרב אחרים, תוך הפקרתן למעשה. חכמי המודיעין הצרפתים אף הגיעו להערכה שלפיה על כל שני הרוגים צרפתים ייהרגו שלושה גרמנים.
הגרמנים, מצידם, החליטו כי עליהם להתיש את הצרפתים וכיוון שסברו כי הצרפתים יילחמו על ורדן, כדי להציל את פאריס, הגיעו למסקנה כי זה המקום הנכון ביותר להילחם בו ולכתוש את האויב. הם רק לא הביאו בחשבון פרט חשוב - התשת הזולת תוביל גם להתשתם עצמם.
ההתחלה, בפברואר 1916, היתה מבטיחה מבחינת הגרמנים. הם העריכו, בצדק, שהצרפתים יעשו כל שביכולתם כדי לא לאבד את ורדן, והם החליטו להשקיע בכך מאמץ. הם התעמתו עם הצרפתים בשטח קטן, כשלושה ק"מ מן העיר ורדן, במטרה לנטרל את הצבא הצרפתי שיתגייס לצורך המשימה. בקרב זה הצרפתים ניצחו, במחיר כבד מאוד, אך מנעו את פתיחת הדרך לפאריס.
עם זאת, הגנרל הגרמני, אריך פון פאלקנהיין, מצא נתיב הפתעה, מצפון־מזרח לוורדן, באזור מיוער, שהיה בו ערפל כמעט תמידי, ודרכו העביר ציוד צבאי ונשק בכמויות גדולות, בלי שהצרפתים שמו לב. השלג עיכב את פתיחת המערכה, אבל ב־21 בפברואר השתפר מזג האוויר, ופאלקנהיין הורה לחייליו לפתוח במתקפת פתע באמצעות הפגזה כבדה. כמה שעות אחר כך הוא פקד על הפסקת ירי, החיילים הצרפתים ההמומים יצאו מן השוחות, ובארבע אחר הצהריים, בלי רחמים, קצרו בהם הגרמנים.
זה היה קרב מוזר מאוד. מבחינת הצרפתים - קרוב לבית. המפקדה, בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן, החליטה לרענן את הכוחות, ובמהלך עשרת חודשי המלחמה החליפה בין החיילים שנואשו בשוחות לבין חבריהם שטרם הכירו את טעמה של המלחמה הבוצית הזו, כך שכמעט 70 אחוזים מן הצבא הצרפתי השתתפו, תקופה מסוימת, בקרב ורדן.
הגרמנים ניצלו את ההפתעה הראשונית וכבשו מצודה אחר מצודה. חלקן היו ריקות או כמעט ריקות, והכיבוש לא דרש גבורה גדולה מדי. אחד הסיפורים המשונים של הקרב הארוך הזה מתאר את הסמל הגרמני קונצה, אשר ארבעה ימים לאחר תחילת הקרב נכנס עם כמה חיילי הנדסה למצודת דואומון הריקה מאדם והחשובה במצודות, כבש אותה והניף מעליה את הדגל הגרמני. מאוחר יותר אימצו מפקדיו את הכיבוש הזה והפכו אותו למעשה "גבורה" משלהם.
לאחר ימים לא קצרים של תדהמה מתעוזת הגרמנים, החלו הצרפתים להתאושש, אט־אט, ואז כבשו כמה מצודות בחזרה מידי הגרמנים. במהלך נועז ומסובך זה נשבו עשרות אלפי חיילים צרפתים והושמדו כמה גדודים של הצבא הצרפתי. אבל ב־8 במארס היה נדמה שמשהו קורה בשדה הקרב. התארגנות צרפתית הביאה לכיבוש כמה מצודות מידי הגרמנים, וחיילים גרמנים רבים נהרגו לפני שהצליחו להחזיר לעצמם את המצודות.
ניצחון שכולו הפסד
אחד מקרבות המשנה התמקד במצודה החשובה וו. זיכרונות החיילים מן הקרב הזה, של גופות מבותרות, של ראשים שהתגלגלו הרחק מן הכתפיים, בתוך הבוץ, הידהדו שנים באירופה. בתום העימות התברר כי היה זה הישג לצרפת, שחייליה כבשו את המצודה. מקרבם נהרגו "רק" 54 אלף חיילים, בשעה שבצד הגרמני נהרגו לא פחות מ־65 אלף. הגרמנים החלו להבין שמלחמת ההתשה אינה חד־צדדית, אבל מצודת וו עצמה עדיין לא סיימה לעבור ידיים במהלך עשרת חודשי התופת ההם.
בראשית יוני, כאשר ספרו הגרמנים את קורבנותיהם, הם הבינו את הטעות המרה שעשו. בשלב זה הורה הפיקוד הגרמני העליון להפסיק את כיבושי המצודות, אלא שהחלטות כאלה אינן מחזיקות מעמד, בדרך כלל. הצרפתים הריחו את סיכויי הניצחון, והמשיכו את מתקפותיהם. הגרמנים חשו נאלצים להגן על עצמם, והעימות נמשך. ב־22 ביוני נפתחה המתקפה הגרמנית על מצודת סוביל. התקווה היתה שהשתלטות עליה תותיר את ורדן חשופה. הפעם השתמשו בנשק חדש, מתוך הערכה שמסיכות הגז של הצרפתים לא יעמדו בפניו. מדובר בירי פגזים שנשאו את גז הפוסגן. התברר שמסיכותיהם של הצרפתים היו עמידות בגז זה, אך הצרפתים החליטו לא להילחם הפעם לבדם, והם נעזרו בבריטים וברוסים.
הבריטים היוו תגבורת והשתתפו בלוחמה, ואילו הרוסים פתחו במערכה בהרי הקרפטים, וגרמו לכך שחלק מן החיילים הגרמנים שלחמו בוורדן נאלצו להגיע לאזור זה כדי להילחם מולם. הגרמנים נהדפו, ואילו קרב ורדן נמשך עוד חצי שנה, כדו־קרב צרפתי־גרמני, ללא מעורבות חיצונית.
במחצית השנייה של אוקטובר שינו הצרפתים את הטקטיקה. הם החלו ב"הרעשה זוחלת", שמשמעותה הגעה של החיילים הרגליים שלהם אל מוקד הארטילריה הגרמנית, והפניית האש הגרמנית לכיוון ההפוך. השיטה החדשה הוכיחה עצמה, והצרפתים כבשו מחדש יותר ויותר מצודות. ב־15 בדצמבר פתחו הצרפתים במתקפה רבתי, ושלושה ימים אחר כך יכלו להכריז על ניצחון. התנופה הגרמנית נבלמה.
בשדה הקרב נמצאות, כמעט 100 שנה, מצבות לבנות בשורות ישרות, עד לאופק. מאות אלפי אנשים צעירים איבדו את חייהם על "גבעה 304" ועל "גבעת האיש המת", מתוך הבנה שהם מצילים את מולדתם. שנים לא רבות אחר כך נכבשה פאריס על ידי הגרמנים, ללא מאמץ גדול מדי. פטן הפך ממציל ארצו לבוגד שסיים את חייו בתלייה. מי שניצח הפסיד, מי שהפסיד ניצח, ורק מאות אלפי המצבות נותרו שם, בוורדן, עדות לאיוולת שאין לה סוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו