1. כשלרגע היה נדמה שמהיורוקאפ מכבי ת"א לא מצליחה להיות מודחת, כשרוחות יד אליהו עשו מחווה של רצון טוב וכפו הארכה על הקבוצה הרוסית הנאיבית, תסמכו על הצוות הנוכחי שאין קרקע שהוא לא יצליח להתרסק אליה. לכן שריקות הבוז אמש לאורך המשחק ובסיומו כבר לא חרכו את החלל ביד אליהו, אלא נשמעו יותר כאנחת רווחה, פזמון תודה לניז'ני על התפקיד ההיסטורי שהוטל עליה - להיות הצייד עם הנשק קצוץ הקנה שעליו לירות בשועל הצהוב שבור הרגליים, המתחנן בעיניים כלות שיגאלו אותו מייסוריו האירופיים.
אבל הרעש הגדול ביותר אתמול היה של החבית הגדולה שהונחה על גגו של ההיכל, על שחקניה, מנהליה, מאמניה ואוהדיה של מכבי, שבכל פעם שירימו את עיניהם בדרכם לנס ציונה ולנהריה, ייתקלו בתחתית החבית שאליה הגיע המועדון, פסל דומם לסיום הצלילה הבלתי נתפסת בעונה הזו. האם הדחה מהיורוליג ומהיורוקאפ באותה עונה נחשבת לטבק־טו־בק? ועכשיו, האם מהיורוקאפ יורדים ליורוויז'ן? ליורוספורט? או שכל מה שנותר ממכבי הוא התהייה אם היא כרגע הקבוצה הבכירה בת"א?
2. בוואקום ההתקפי חסר היצירתיות לפני הגעת גל מקל, נשאבה התקפת מכבי לאופציה אחת על גרסאותיה השונות: פיק אנד רול של מקל, או מקל בפיק אנד רול, או שניהם יחד. זה עבד לעיתים, אבל לא יכול לשמש מידה אחת שמתאימה להכל. בהארכה, במינוס ארבע, הגיע פוזשן אימפוטנטיות, שבו מקל, סמית' ורוצ'סטי ויתרו על זריקות סבירות וסגרו סופית את המשחק. מקל נשמע השבוע פגוע מידיעות שדיווחו על חוסר שביעות רצון של חבריו לקבוצה מסגנון המשחק שלו, אבל לא עשה הרבה כדי להפריך את העניין. גל בא לברך ויצא מקלקל. האם הוא נמצא ברשימת 12 שחקני היורוליג של דיוויד פדרמן, או שהוא יהיה בעונה הבאה השחקן ה־13?
3. אם נסנן את קולות הנהי והבכי, ניזכר ששנים רבות הכדורסל הישראלי השתוקק לווריאציה הזו של מכבי ת"א - פגיעה, מוחלשת, נטולת כיוון וחסרת מוצא. רצינו תחרותיות - קיבלנו, רצינו לא לדעת מראש תוצאות משחקים - קיבלנו, רצינו שקבוצות יעמדו על שלהן, ושהחיל והרעדה שהיה אוחז ביריבותיה לפני מפגש איתה, כמו בשבוע הגביע בשבוע הבא, יעבור אליה כמו ג'ודוקא המשתמש בכוח יריבו על מנת להפיל אותו - קיבלנו. עכשיו כל שנותר הוא להישען לאחור וליהנות מחוסר הידיעה של תוצאת המשחק ומהשיעור בצניעות על כך שאימפריית ילדותנו היא ילד מוחלש וצהוב הזקוק לחיבוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו