דקר חוזרת: זיכרון ורגישות

הודעת מפקד חיל הים על ההחלטה לקרוא לצוללת השישית של החיל אח"י דקר התקבלה ברגשות מעורבים אצל בוגרי שייטת 7, שייטת הצוללות. אובדן הדקר בינואר 1968 היה למיתוס אצלנו. העובדה שבמשך 31 שנה לא נודע מקום טביעתה ונסיבות הטביעה נותרו עלומות, במידה רבה גם כיום, הפכו את זכר 69 לוחמי הצוללת לנושא רגיש במיוחד.

מדי שנה, בכל ראשית ינואר, עלו ראשי הצבא ומפקדי חיל הים להר הרצל והבטיחו לא לנוח ולא לשקוט עד שתימצא הדקר. גם אני הייתי שם על ההר, טקס אחר טקס, בשנות שירותי ביחידה וגם אחריהן.

בשנה האחרונה התלבטו בחיל הים באשר לשמה של הצוללת השישית, הנבנית בימים אלה במספנות בגרמניה. מסורת שייטת הצוללות, כפי שהתקבעה בעשורים האחרונים, איפשרה למחזר שמות של כלי שיט קודמים שיצאו משירות, וזאת בהתאם לנהוג בחיל גם בנוגע לספינות הטילים. המסורת הזו נשענת, כמו דברים רבים בחיל הים הישראלי, על מסורת הנהוגה בצי הבריטי. 

עם הקמת שייטת הצוללות בצה"ל התקבע הרעיון שהצוללות ישאבו את שמן ממפלצות ים. דור הצוללות הראשון, ה־S קלאס, כלל שתי צוללות - תנין ורהב. שמן נלקח מפסוק בספר ישעיהו, "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי־עֹז, זְרוֹעַ ה'־־עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין".

דור הצוללות השני, ה־T קלאס, גדל וכלל לראשונה שלוש צוללות - לויתן, דקר ודולפין. הדקר הוא שם כולל לקבוצת דגים טורפים, המונה יותר מ־160 סוגים, המוכרת יותר בשם העממי "לוקוס".

טביעתה של הדקר לא היתה אמורה למנוע משייטת הצוללות לעשות שימוש חוזר בשמה. כך, לדוגמה, שם ספינת הטילים אח"י אילת, שטובעה מול חופי חיפה ב־1967 על ידי ספינת טילים מצרית, הוחזר לשימוש ושתי ספינות טילים נקראו גם הן בשם זה. החריג בנוגע לדקר היה שעקבותיה אבדו ומקום טביעתה והנסיבות לא נודעו. במצב זה אך טבעי היה להחליט שלא לעשות שימוש חוזר בשמה. 

חברי עמותת יוצאי שייטת הצוללות נדרשה לעניין, ויודעי דבר אומרים שדווקא זה היה השם "כריש" שקרץ לרבים מקרב בוגרי היחידה ועלה בקבוצות הווטסאפ ובעמוד הפייסבוק הפעיל של בוגרי השייטת. ואולם, בסופו של דבר, המסורת, שהיא הציר המרכזי בהוויה של חיל הים הישראלי, היא שהטתה את הכף לטובת הדקר. העובדה שהצוללת נמצאה והמחקר על נסיבות טביעתה הושלם הביאה לתובנה שהגיעה העת להשיב את הדקר לשירות פעיל ומבצעי. סביר להניח שמפקד החיל נועץ במשפחות הדקר וקיבל את ברכתן. אפשר גם לשער שלא כולם יקבלו בשוויון נפש את השם החדש־ישן.

הגעת הדקר החדשה לנמל חיפה בעוד כשנתיים תהא רגע מרגש עבור כל צוללן ובוודאי עבור המשפחות השכולות. הרגע שבו יבקש מפקד הצוללת ממרכז השליטה רשות כניסה לנמל יהיה רגע של זיכרון, ולצידו גם תקווה והתחדשות. זו תהיה סגירת מעגל מלאת גאווה. הצוללת אח"י דקר תגיע סוף סוף לנמל הבית.

הכותב הוא מנכ"ל ארד תקשורת, שירת בשייטת הצוללות, בצוללת אח"י תנין, במהלך שנות ה־80 טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו