בשבוע שעבר, עוד בטרם פיגוע הטרור בתל אביב (שיש המייחסים אותו להשראת דאעש), שב ארגון המדינה האיסלאמית והזכיר לנו את קיומו. בנאום שנשא מנהיגו, אבו בכר אל־בגדאדי, הוא הזכיר לראשונה את ישראל ואף היפנה כלפיה איום ישיר, דבר שאותו נמנע מלעשות עד כה. בגדאדי הבטיח כי ארגונו לא שכח ולא נטש את "שאלת פלשתין", וכי לוחמיו קרבים אל אדמתה ועימם תגיע גם שעת החשבון. אדמת פלשתין, לשיטתו, עתידה להפוך לבית קברות ליהודים החיים בה, והעובדה שיהודים כה רבים בחרו לחיות בה מהווה מבחינתם יתרון שכן תקל על המוסלמים להרוג מספר גדול מקרבם.
חשוב להזכיר שבגדאדי ואנשיו שקועים בימים אלו עד צוואר במאבק הישרדות הן בסוריה והן בעיראק. בשבוע שעבר ספג דאעש מהלומה קשה לאחר שצבא עיראק הצליח לכבוש את העיר רמאדי, בירת מחוז אל־אנבאר, אחת הערים הגדולות והחשובות במדינה, שעליה השתלט דאעש בדיוק לפני שנה. בד בבד, נסוג הארגון גם מכמה ממאחזיו בסוריה בלחץ לוחמים כורדים הנעזרים בארה"ב, ולאחרונה גם בסוריה.
למרות המפלות שסופג הארגון הרי הדיבורים, הנשמעים בעיקר מוושינגטון, על חיסולו הקרב הם בגדר משאלות לב, וודאי שטרם זמנם. כזכור, גם בחורף של השנה שעברה חיסלו אותו האמריקנים בהבל פיהם, אבל עובדה היא שהארגון התאושש. ובכל זאת, העת הנוכחית אינה עת של ניצחונות וכיבושים מחודשים עבור דאעש אלא עת של מאבק הישרדות קשה, תוצאה ישירה של אידיאולוגיה ודרך התנהלות רדיקלית חסרת פשרות שאינה מחפשת אחר פיוס ורגיעה אלא מחוללת כל העת עימותים חדשים, ובעיקר מייצרת אויבים חדשים לארגון.
ישראל, אם כן, אינה ניצבת בראש סדר העדיפויות של הארגון, ובכל מקרה הוא דווקא הולך ומתרחק מהגבול הישראלי, שאליו ביקש להגיע רק לפני כמה חודשים במהלך מתקפת הקיץ שלו שהביאה אותו למרחק של שעה נסיעה מרמת הגולן.
אז מדוע חשוב להידרש לדברים? משום שהעיסוק של דאעש בישראל תעמולתי בעיקרו, ואפשר לתרצו במפלות שהוא נוחל ובתקוותם של מנהיגיו כי הסוגיה הפלשתינית תהיה מכנה משותף בסיסי ונמוך, שיאפשר להם לגייס תמיכה רחבה בעולם הערבי והמוסלמי. אחרי הכל, דאעש נדרש להסביר לתומכיו מבית ומחוץ כיצד הוא נלחם בכל מקום וכנגד "כל העולם", ואילו את ישראל הוא משאיר לנפשה.
אבל גם אם מאחורי איומיו של מנהיג דאעש עומדים בעיקר שיקולים תעמולתיים, אי אפשר לפטור אותם בלא כלום. רק בשבוע שעבר דווח כי גורמי ביטחון בישראל מודאגים מהאפשרות שהארגון, ובעיקר גורמים המשתייכים אליו דוגמת קבוצת שוהדדא' אל־ירמוק, שלוחתו ברמת הגולן, עשויים לבצע פיגוע משמעותי בגבול ישראל־סוריה.
אין מדובר במתקפה של אלפי לוחמים של הארגון, כפי שקרה במעמקי סוריה ועיראק. לכך הארגון ושלוחותיו אינם מסוגלים. אבל מדובר בפיגועים נקודתיים, גם בגבול סיני למול שלוחתו של דאעש בחצי האי סיני, העלולים לגבות מחיר מישראל ואליהם יש להיערך.
בתוך כך, הביעו גורמים בישראל דאגה מחדירה של רעיונותיו של דאעש לאוכלוסייה הבדואית בדרום הארץ, ולא רק אליה. כאן אין מדובר בכינון שלוחות מאורגנות או תאים של דאעש, אלא בבודדים העלולים לפעול - כיחידים - בהשפעת רעיונותיו של הארגון. זו בעיה רצינית שמחייבת בראש ובראשונה מאבק כדי למנוע את הפצתה של אידאולוגיית השנאה מבית מדרשו של דאעש.
האתגר המיידי שבפניו ניצבת ישראל הוא עדיין איראן וחיזבאללה, שהאיום שהם מציבים לישראל גדול ומשמעותי הרבה יותר. אבל התפשטותו הסרטנית של דאעש יכולה להתברר כמסוכנת לטווח הארוך, ומכאן שמחייבת מענה והיערכות מתאימים. המענה אינו רק צבאי לאורך הגבול, אלא גם בשדה התודעתי והתעמולתי במרחבי האינטרנט או המדיה האלקטרונית, כחלק מהמאבק על נפשם של צעירים ערבים בישראל ומחוצה לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו