חופש הביטוי אינו חופש הביזוי

התבטאויותיו סרות הטעם של ד"ר עופר כסיף מן החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית נגד שרת המשפטים צריכות לקומם כל מי שחופש הביטוי יקר בעיניו. בין שאר ה"פנינים" שיצאו מתחת מקלדתו כתב ד"ר כסיף: "בארץ בושתי השקד צורח. החלאה הניאו-נאצית הזו... הטינופת הזו." דומה שגם באווירה הפוליטית והמתוחה בישראל לא נשמעו זה זמן רב התבטאויות גסות רוח וגסות לשון מעין אלה.

חופש הביטוי הוא מן הערכים החשובים ביותר בדמוקרטיה. יש הרואים בו את "ציפור הנפש" שלה. כפי שנקבע לא אחת בבתי המשפט, מבחנו האמיתי אינו בהשמעת דברי נועם הערבים לאוזן, אלא דווקא באותם מקרים שבהם נשמעים דברים קשים, קיצוניים בתוכנם, הצורמים לא אחת את האוזן, צובטים וצורבים את הלב. מבחנה של דמוקרטיה הוא ביכולתה להכיל ביקורת חריפה, חריפה ביותר, ולהתמודד עימה.

היטיב לבטא זאת השופט ברק כשכתב בעניין התבטאויותיו הגזעניות של הרב מאיר כהנא ש"חופש הביטוי אינו רק החופש לבטא או לשמוע דברים המקובלים על הכל. חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, אשר הציבור סולד מהן ושונא אותן."

באופן עקבי ורב שנים הגן בג"ץ על זכותם של אנשים לבטא את דעותיהם באופן חופשי. אפילו כאשר דובר במחזה שהוגדר על ידו כ"ממרח מגונה של ארוטיקה, פוליטיקה וסטיות מכל סוג," ש"בעת קריאתו מתקבל הרושם כי המחבר ליקט ואסף כל דבר שנראה היה לו שיכול להרגיז, להקניט, לצער ולפגוע. משל לילד שמבטא בקול רם את כל המילים הגסות שהוא יודע, אך ורק כדי למשוך תשומת לב."

ביקורת על מעשים שלטוניים היא דבר מבורך. יש בה כדי לקדם את השיח הפוליטי, לחדד עמדות ולהגן על הדמוקרטיה. גם כאשר מדובר בביקורת עוקצנית, נוקבת, חדה כתער.

אכן, הסגנון הוא האדם, ואדם שלשונו מלוכלכת וגסה, ומלווה דבריו בקללות ונאצות, בלשון גסה ובוטה, רק מעמעם את תוכנם ופוגע ביכולת ההתקבלות שלהם בציבור.

אוי לה לחברה שבה חופש הביטוי הופך לחופש שיסוי ותינתן מכוחו הגנה למבקשים לתת דרור לחרצובות לשונם כדי להשמיע דברים בלשון גסה ופוגענית כלפי אדם כלשהו, בוודאי כלפי שרה בישראל. מקומן של קללות דוגמת אלה שהשמיע תנ"צ ניסו שחם (כתוארו אז) נגד מתנגדי תוכנית ההתנתקות במהלך ההפגנה, כמו התבטאויותיו הנוכחיות של ד"ר כסיף, לא יכירן בחברה מתוקנת ומתורבתת.

כפי שכתב השופט מישאל חשין ז"ל בעניין אחר: "דומה שהכל יסכימו כי לא כל הרעדת מיתרי הקול, וכי לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי בטן, זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור. ההגנה אינה ניתנת לוויברציה שאדם יוצר באוויר, גם אם אותה ויברציה קנתה לה פירוש במילון כבעלת תוכן מסוים. כך בקולות הבוקעים מפיו של אדם - פשוטם כמשמעם - וכך בכל דרך התבטאות אחרת, כפרסום בכתב."

אם כך לגבי כל אדם, כך קל וחומר לגבי מורים ואנשי אקדמיה שלשונם ראוי לה שתהיה מוקפדת יותר, שמא ישמשו דוגמה לתלמידיהם. לשון נקייה, חירות היצירה ולא חירות היצר, חופש הביטוי ולא חופש הביזוי והשיסוי, הם עמוד הענן ועמוד האש שצריכים לעמוד לנגד עינינו.