מי מסתתר מאחורי המסיכה?

המתקפות הצווחניות של השמאל נגד חוק השקיפות של השרה איילת שקד לוו בנימוקים ברמה של גנון • התנגדותם הפראית מעלה ניחוח של הסתרה - ממה הם כל כך מפחדים? • די לסירוס הדמוקרטיה

 

יום ראשון. משרד ממשלתי. מול הפקיד הבכיר יושב צעיר מגוהץ מעמותה מוכרת. אני רועי, ואני נציג של ממשלת בלגיה, הוא יאמר, ואחר כך יפרוט את משנתו בנוגע לחופש התנועה של הפלשתינים. יום שני. סרטון ויראלי ברשתות החברתיות. משהו על מחיר הכיבוש. לפני שהסרטון מסתיים אומר הקריין בקול מהיר: מוגש על ידי ממשלות הולנד וגרמניה. יום שלישי. ועדת הבריאות בכנסת. דיון על טיפול רפואי לפלשתינים בבתי חולים ישראליים. אחת המשתתפות מבקשת את רשות הדיבור. יו"ר הוועדה מציג אותה: עינת, נציגת עמותת "כך וכך" הממומנת על ידי שבדיה, בבקשה.

אם זה דמיוני, ואין התערבות בוחשת של מדינות זרות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, אזי חוק השקיפות של איילת שקד אינו מאיים על איש. ואם זה נכון, ויש עמותות בישראל שמי שעומד מאחוריהן הן ממשלות שמבקשות לעקוף את הדמוקרטיה הישראלית - אין ראוי מהחוק הזה. החוק של שרת המשפטים, שעבר השבוע בוועדת השרים, מבקש להוסיף כוכבית של גילוי נאות על כל עמותה או חברה ציבורית: האם מי שמפעיל אותה, מממן אותה ובודק את העמידה שלה ביעדים היא מדינה זרה. 

הלוואי שיכולנו להעיף את הטלפיים של מדינות זרות ועוינות מהוויכוח הפנים־ישראלי. אנחנו לא יכולים למנוע מהם לשלוח לכאן מיליוני דולרים. אנחנו כן יכולים לדבר על זה. בשנים האחרונות מזרימות מדינות אירופה מיליונים מכספי משלמי המסים שלהן בניסיון להטות את דעת הקהל הישראלית שמאלה (במקרה הפחות טוב: להטות את דעת הקהל הישראלית נגד האינטרסים של ישראל). 

לפחות 24 ארגונים לא־ממשלתיים פוליטיים נסמכים על תרומות מישות מדינית זרה. ארבעה ארגונים פלשתיניים שחיים על מימון ממשלתי אירופי הגישו לאחרונה דו"ח נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג. התרומות הנדיבות ביותר ללבנט לא מגיעות מאהבת ישראל.  

איש מבין מי שהישווה השבוע את חוק השקיפות של שקד לחובת ענידת טלאי צהוב בגרמניה הנאצית לא מאמין בהשוואה הזאת, שיש לה נימוק ברמה של גנון. או שהוא לא טרח לקרוא את הצעת החוק. התגובות היו היסטריות, דרמטיות וצווחניות. מהקריקטורות ב"הארץ", דרך ההשתלחות של נתן זהבי והפרופסורים מהעברית, ועד "שקדיזם במשקל מקארתיזם", של המחנה הציוני. "תמצית הרוע", "הבזוי שבחוקים", התלהם עוזי ברעם ב"הארץ"; "יהודי לא מסמן יהודי", נופפו בכירי השמאל בתגית קרטון מטופשת. 

אלדד יניב, מועמד המחנה הציוני לכנסת, העלה לפייסבוק תמונה של יהודים עם טלאי צהוב, וכתב: "מה נסביר לילדינו כשיחזרו מביקור באושוויץ ויראו ישראלים עם טלאי, עם תג, ברחובות? נסביר להם שאנחנו מסמנים יהודים רק בגלל שהם שמאלנים?"; הרצוג לקח סולם ועלה יותר גבוה: "החוק המטורלל הזה קורע את עם ישראל. ברצח הפוליטי הבא נתניהו לא יוכל לומר 'לא ראיתי, לא שמעתי'". אתם מבינים? בסוף, המטרה היא לרצוח את השמאלנים. לא להשאיר איש בחיים. לבני אמרה שישראל כבר אינה מדינה דמוקרטית, וחולדאי הצטרף וזעק שהחוק הוא "סירוס הדמוקרטיה".

ובכן, אני אגיד לכם מה זה סירוס הדמוקרטיה. סירוס הדמוקרטיה הוא 337 אלף שקלים שהעבירה אנגליה ל"רבנים לזכויות אדם" כדי להילחם ב"מערכת המשפטית הצבאית", 386 אלף שהעניקה לעמותת "במקום" למען קידום השתלטות הבדואים על אדמות מדינה בנגב, ו־293 אלף שהעבירה ל"שוברים שתיקה" לצורך "איסוף עדויות". ככל הידוע לי, המנדט הבריטי הסתיים. סירוס הדמוקרטיה הוא 1.3 מיליון שקלים שיצאו מממשלת נורבגיה ל"עיר עמים" לצורך הכנת דו"חות ותחקירים נגד ישראל. סירוס הדמוקרטיה הוא יותר ממיליון שקלים מממשלות פינלנד, אנגליה וקנדה לעמותת "זוכרות" לטובת "קידום שיח ציבורי בנושא זכות השיבה". כאילו לא נערכות כאן בחירות, כאילו אזרחי ישראל הם ילד מטומטם שמישהו מבחוץ צריך לבוא לנקות לו את האף.

 

כשר אבל מסריח

הדו"ח של NGO מוניטור מלא אותיות ומספרים. מיליוני שקלים רבים שעברו ב־2012-2014 לעמותות פרו־פלשתיניות ולארגוני שמאל מממשלות כמו נורבגיה, שבדיה, אירלנד, ספרד וגרמניה. קשה לאתר ברשימה הארוכה ארגונים שאינם קשורים לוויכוח הפוליטי. לא יכול להיות שמדינות - כמדינות! - ישפכו כאן כסף וינסו להשפיע על התמהיל הפוליטי הישראלי, אבל אסור לגלות לנו מי מסתתר מאחורי ישי מנוחין החביב. 

ב"מדריך לאקטיביזם" שהוציא ארגון שתי"ל, הזרוע הביצועית של הקרן החדשה, יש פרק שלם המסביר כיצד מעלים הצעות לסדר היום בכנסת, כיצד להגיש שאילתא, ואפילו איך כדאי להתנסח כשפונים לחברי כנסת כדי ליצור השפעה מקסימלית. כל מה שמבקשים לדעת זה מי שלח אותך, איש עם לשון חדה וטבלאות מרשימות, מיהו הגורם שמעוניין בהצלחתך ומשלם את הדלק והמשכורת שלך. למה שלחו אותך, זו כבר שאלה שמומחים לאנטישמיות החדשה יכולים לענות עליה. אנחנו רק מבקשים לשמוע מי. 

העובדה שחוק כזה לא היה קיים עד היום היא מחדל. יש משחק פוליטי לגיטימי ויש משחק פוליטי לא לגיטימי. להסתמך על ממשלות שבדיה ובלגיה כדי לכפות על מדינת ישראל לשנות את המדיניות שלה זה בגבול הלגיטימיות. מסריח אבל כשר. כל מה שהחוק מבקש זה שיהיה שקוף. שמי שעיקר המימון שלו מגיע מישות מדינית זרה יהיה חייב לציין זאת בקמפיינים, בדו"חות שלו ובפניות לנבחרי ציבור. 

כמה אפשר לבלוע את הדמגוגיה הגלאונית. "ממשלה משתיקה ומתירת־דם", "תקופה של רדיפת אנשים ודעות". גלאון - שהשוותה את ישראל לסין, למצרים, לרוסיה ולקמבודיה - שכחה לציין שחוק זהה קיים בארה"ב. השם של המקביל האמריקני פחות נחמד: "חוק הרישום של סוכנים זרים". מי שפועלים למען אינטרסים של מדינות זרות ומפלגות זרות בנושאים פוליטיים בארה"ב, חייבים להירשם כ"סוכן זר" והם חייבים בשקיפות, גילוי נאות ודיווח תקופתי. בכל שיחה ש"הסוכן הזר" מקיים עם גורמים בממשל, כולל חברי קונגרס, חובה עליו להבהיר בשם מי הוא פועל, ועל החומר שמפיץ הארגון צריכה להופיע הצהרה על המימון הזר. 

ההתנגדות הרמה והפראית נגד חוק השקיפות של שקד מעלה ניחוח עז של הסתרה. ממה אתם חוששים כל כך, חברים בשמאל? מה מתחבא לכם מאחורי הגב?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו