חיזוק ההרתעה (לפי מקורות זרים)

אם אמנם נכונות הידיעות שפורסמו בכלי תקשורת זרים על מעורבותה של ישראל בחיסול סמיר קונטאר ועוד כמה בכירי "חיזבאללה סוריה", ניתן בהחלט לומר כי ההרתעה ארוכת השנים המושגת כלפי חיזבאללה נכונה כעת לא רק לדרום לבנון כטריטוריה, אלא גם כלפי הארגון על שלוחותיו השונות וכלפי שושביניו האיראניים.

כוח ההרתעה הישראלי בלבנון ידע ימים קשים. ב־16 בפברואר 1992 חיסל מסוק קרב של צה"ל בדרום לבנון את מנהיג חיזבאללה דאז, השייח' עבאס מוסאווי. הכוונה המקורית היתה לשבות את השייח' ולהשתמש בו כקלף מיקוח לשחרור שבויים ישראלים, ובהם רון ארד, אך לבסוף ניתנה הוראה לחסל את המנהיג השיעי. תגובת חיזבאללה לא איחרה לבוא והיתה קשה: שני פיגועים רבי עוצמה בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס הותירו 114 הרוגים, נזק רב ובעיקר קריאת תיגר של הארגון השיעי על מדינת ישראל ועל צה"ל.

פעולות צה"ל שבאו בעקבות כך הוסיפו לטעם החמצמץ שהיה בפי ישראלים רבים. מבצעי דין וחשבון (1993) וענבי זעם (1996) היו "ניצחונות בנקודות", וודאי שלא הביאו להטיית כף ההרתעה באופן ברור לטובת ישראל. נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000 והפקרת חיילי צבא דרום לבנון ייזכרו גם הן כנקודות שפל במאזן האימה הזה, שרק מלחמת לבנון השנייה נחשבת לנמוכה מהן.

אבל דווקא אותה מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, היתה נקודת מפנה. היא הניבה את אחת מתקופות ההרתעה הארוכות ביותר, בזכות שילוב של כמה גורמים: תושבי דרום לבנון השיעים אחוזי האימה ולמודי הסבל עשו כל שביכולתם להשפיע על נסראללה לחדול מ"קמפיינים צבאיים" שהנפגעים העיקריים שלהם אינם הסונים או הנוצרים, אלא השיעים. כבר חמש שנים שחיזבאללה שקוע עד צוואר בסוריה, שם הוא מצוי באחת מתקופותיו הקשות. הוא איבד כ־500 מאנשיו במערכה שבה לוחמיו זכו לציונים נמוכים על רמת לחימתם. גם ההצקות מכיוון מדינות אירופה על חבירתו לאיראן ולסוריה, והרמיזות על העמדתו האפשרית לדין של נסראללה בגין רצח ראש הממשלה הלבנוני חרירי ב־2005, אינן חדלות מלהדאיג את המנהיג השיעי. 

בעשור האחרון התבשרנו על ידי מקורות זרים שישראל הלמה לפחות שלוש פעמים בבכירי חיזבאללה, פעם במבוקש מספר אחת בעולם עימאד מורנייה (פברואר 2008), ופעם בבנו ג'יהאד ובעמיתיו (ינואר 2015) ללא כל תגובה. חיסולו של קונטאר, מקורבו של נסראללה, פגע כחץ בליבו של המנהיג השיעי. 

האם חיזבאללה יגיב הפעם? כבר לפני שבע שנים, אחרי חיסול עימאד מורנייה, איים הארגון כי "עשרות אלפי טילים מכוונים לעבר ישראל" וכי הוא "עומד לבצע" פעולות נקם משני סוגים: הראשון - פעולת טרור רחבת היקף בישראל ולחלופין פגיעה באחת משגרירויות ישראל בחו"ל; השני - חיסול או חטיפת אישיות ישראלית בכירה ברמת שר או רמטכ"ל, או חטיפת אנשי עסקים ישראלים. נסראללה בהחלט עלול לנסות להגיב כדי לשקם ולו במעט את מצבו, אך מראות לבנון 2006 עדיין בזיכרונו. זוהי הרתעה.

הכותב הוא מרצה בחטיבה ללימודי מזרח תיכון, במכללה האקדמית גליל מערבי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו