יוסי שריד ז"ל: פרלמנטר מסוג אחר

יוסי שריד ז"ל היה פרלמנטר מזן אחר. במשך 32 שנות כהונתו בכנסת (מ־1974 ועד 2006) השכיל למלא ביסודיות ובהגינות את התפקיד העיקרי המוטל על חבר כנסת - להיות גורם מבקר ומפקח על הממשלה, על שריה ועל זרועותיה. לעומת זאת, שריד זנח במידה רבה את נושא החקיקה. הוא לא היה חבר כנסת שיזם הצעות חוק פרטיות, ולא חתר להיות אלוף המחוקקים בכנסת (היה מעורב בארבעה חוקים בלבד).

לא בכדי כמעט במשך כל שנות כהונתו בכנסת הוא היה חבר בכיר בוועדת החוץ והביטחון ושותף לדיונים הסודיים והכמוסים ביותר של ועדות המשנה. הוא ישב ותיחקר אלופים על פאשלות, הוא נבר במסמכים סודיים ולעולם לא חשש לומר בגילוי לב ובאומץ את דעותיו, גם כשלא היו פופולריות.

לפני חודשים ספורים ראיינתי אותו בביתו במסגרת סרט שאני מכין עבור ערוץ הכנסת על ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. מכל המרואיינים בסרט היה שריד הביקורתי ביותר באשר לתפקודה. הוא טען שחבריה לא התאמצו לדעת את האמת, ובעיקר היו בשיא חולשתם בעת מלחמה, דווקא כשהיה צורך בבקרה ובפיקוח של ממש על צה"ל ועל זרועות הביטחון האחרות.

שריד אמר בראיון: "ראיתי את הוועדה בקוצר ידה בכל פעם שנפתחה מלחמה נוספת, שכידוע תמיד בתחילתה היא מאוד מאוד מבטיחה, היא עוד לא מתחילה וכבר ניצחנו... מנצחים כעבור שעה-שעתיים, אחר כך יש להן טבע מגונה, למלחמות האלה, שהן מתמשכות ומתגלגלות ומסתאבות, ואז פתאום הן לא כל כך נחמדות כפי שהן נראו בהתחלה. אבל דווקא בהתחלה, ברגע המבחן, בדרך כלל ועדת החוץ והביטחון היתה מתאיידת".

אבל לא רק בכך הצטיין שריד. הוא היה גם נואם מעולה, מסוג הנואמים שכולם רצו לשמוע את מוצא פיו. הוא היה מכין את נאומים בקפידה. חושב על כל מילה. בכל יום רביעי בשעות אחר הצהריים המוקדמות כולם ציפו ששריד יעלה על דוכן הנואמים כדי לבקר את ראש הממשלה (אגב, הוא ביקר את כל ראשי הממשלה) בלשון מלוטשת, במשפטים חדים כתער, בביטויים שעוררו התפעלות גם אצל המבוקרים. לאחר שסיים את נאומו היה יוצא מאולם המליאה, מצית סיגריה, מגיע לחדרי העיתונות או למזנון הח"כים ושואל: "שמעת במקרה את הנאום שלי היום?"

ח"כים חדשים יכולים לראות בשריד דמות מופת לתפקיד, או אם תרצו מודל לחיקוי. לא חייבים להסכים עם עמדותיו, אבל צריכים להתחקות אחרי התנהלותו כפוליטיקאי וכפרלמנטר. בימים אלה, שבהם מרבים לדבר על ירידת קרנה של הכנסת, על התנהגות לא נאותה של ח"כים ועל הצורך להחמיר את העונשים נגד אלה המביישים את היותם נבחרי ציבור, כדאי להיזכר בשריד ולהתגעגע.