הטרוריסטים רצו רק דם

לפני כחודשיים גילתה צרפת סולידריות כלפי גרמניה, שהתמודדה עם סוגיית הפליטים מסוריה ומצפון אפריקה. היא שיגרה למינכן כלי רכב גדולים, מתורגמנים ומגבירי קול כדי לשכנע את המסתננים לנטוש את גרמניה ולהתיישב בתחומה. "אקונומיסט" דיווח כי שליחות הרצון הטוב הסתיימה במפח נפש. כלי הרכב חזרו ריקים למחצה. הפליטים העדיפו את גרמניה.

אין, חלילה, נוסחה מתמטית כאילו פליטים = מחבלים. אפילו המיעוט המבקש לנקום במדינה המארחת בוחר בדרך האלימה רק בדור השני והשלישי. בכל זאת יש איזו קורלציה בין היקף האוכלוסייה המוסלמית שהתיישבה בצרפת לבין שיעור מעשי הטרור בתחומה, ונחוץ הסבר סוציולוגי משכנע להבנת התופעה.

די להזכיר את הרצח בבית הספר היהודי בטולוז ובמרכול בפאריס ובשבועון הסאטירי "שארלי הבדו" כדי להבין שהאירוע הנורא שלשום אינו עוד טרור כואב מן הסוג אשר תרבות המערב התרגלה לספוג מהמוסלמים הקיצונים, אלא משהו חמור במיוחד.

אין מי שליבו לא נכמר על הקורבנות. לא היה להם אפילו אשנב של תקווה שישמשו בני ערובה ויוחלפו ברוצחים כלואים. הטרוריסטים רצו רק דם. באבי יאר בזעיר אנפין בלב אולם קונצרטים.

עוצמת הטרור היא צידו השני של מטבע החולשה, שנוצק משלוש התפתחויות מאז מלחמת העולם השנייה: הזעזוע ממעשי הזוועה של הנאצים היה מנוף לחקיקה ולנוהגים מגבילים ואנושיים לטובת מי שנתפסו כמקופחים, והמערב מצא צידוקים לאלימותם והירפה את המלחמה בהם; ההתברגנות של המערב (וגם של רוסיה עד לשינוי המדיני שהנהיג ולדימיר פוטין); והטעות של הקלות הבלתי נסבלת של אומות נאורות בעלות רקע אנטישמי, שנטו להאמין כי אילו רק קיצצו בכנפם של היהודים היה הסדר שב על כנו.

כאשר כתבתי לפני תריסר שנים את ההקדמה למהדורה העברית לספרו של הפרופסור סמואל הנטינגטון "מלחמת הציביליזציות", ציטטתי מחכמים: "כשפורענות באה לעולם, אין מרגיש בה תחילה אלא יעקב". הטרור כבר הגיע לעולם, אך במערב אירופה יש עדיין מי שדבק בתפיסה הישנה.

בחתירתו להשיג לעצמו שלווה מדומה האמין המערב (ועדיין) שהטרור יתחיל ביהודים ויסתיים בהם. שלשום שוב קיבל הזדמנות להבין כי הפקרת היהודים לא תשחררו מאימת הטרור ולא תחסוך לו את המלחמה בו. נכון, בנימין נתניהו ואבו מאזן חמקו ממשא ומתן רציני וכן, אבל העונש לישראל בסימון מוצרים מההתנחלויות לא יפתור את הבעיה, ואינו יותר מניסיון לשאת חן בעיני מי שמאיים ומפעיל טרור. זה לא יצלח.

על רקע זה, ומתוך השתתפות בצער העמוק של הצרפתים, הערתי אתמול בחשבון הטוויטר שלי כי יש לחוש לעזרתם ולאסוף מוצרי רפואה ושיקום וכל מה שנחוץ דווקא מההתנחלויות ולשגר אליהם. זה גינוי לטרור עם הערה מדינית לקיי ד'אורסיי, ממש כפי שהצרפתים ואחרים מגנים רצח יהודים בידי פלשתינים תוך אזכור מסתייג מישראל שגם היא צריכה לחשבון נפש. על כך הגיב השמאל הקיצוני בכינויי רפש. הוא כועס כי אינו צודק.