"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסתה: להבות גבוהות, רף ענישה נמוך

,עודכן

בימים האחרונים הואצו הדיונים באפשרות להוצאת הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק, בגין מעורבותה לכאורה בהסתה לאלימות. מעשית, אנו עדים למהלכי הסתה והתססה שמובילה התנועה במסגרת קמפיין "עלילת אל־אקצא", וכל שמועה המרמזת על מהלך ישראלי בהקשר זה מתפשטת כאש בשדה קוצים.

הסתה של ציבור - במערכת החינוך, באמצעות מנגנון פוליטי, מדיני או פרטי, במוסדות דת, ולאחרונה הסתה רדיקלית ברשתות החברתיות ובאמצעי המדיה האלקטרוניים - הפכה בידי המסיתים לאחד מכלי הנשק הטקטיים המרכזיים ביותר לתמיכה בטרור.

באופן זהה, מתמשכת המגמה של האדרת טרוריסטים באופן רשמי, דרך הפצת תמונותיהם במדיה החברתית בשילוב סרטונים ושירים המהללים אותם ואת מעשיהם, תליית תמונותיהם בכיתות וקריאה לרחובות ולכיכרות על שמם. הפצת בדיות חסרות בסיס, העוברות כדרכן של שמועות בין הכפרים, כבר איננה נחוצה כשקיים הנשק של הרשתות החברתיות, שבאמצעותו ניתן לעורר זעם ושנאה וגלי מחאה אלימים ללא הכוונה ממוסדת, ללא "מנהיגים", ולהעביר מסרים שאי אפשר לעצור במחסום או בגדר הפרדה. המדיה הפלשתינית והערבית היא פלטפורמה יעילה להזנת המשטמה ודברי השטנה כלפי ישראל בזמן אמת. מבצעי הפיגועים האחרונים - המפגעים הבודדים - צומחים באווירה ציבורית המושפעת מההסתה.

לפי החוק כיום בישראל, עבירות הסתה שיש בהן פגיעה בחופש הביטוי מחייבות רגישות רבה, והגשת כתבי אישום בגינן מחייבת את אישור היועץ המשפטי לממשלה. לא פעם עולה הטענה כי קיים קושי להעמיד לדין מסיתים בשל הצורך להוכיח שקיימת אפשרות ממשית שהקריאה לאלימות תוביל למעשה כזה.

משכך, מוצע לשוב ולבחון לאלתר את החוק הקיים ולהציב רף נורמטיבי חדש, המאזן בצורה ראויה יותר בין ההגנה על חופש הביטוי לבין הצורך למנוע אלימות שמקורה בהסתה או באקלים האלים שהיא יוצרת, כדי להקל בגיבוש התשתית הראייתית בהגשת כתבי אישום נגד מסיתים. מן הראוי לקבוע, כמוצע בתזכיר החוק שהופץ על ידי משרד המשפטים, כי די יהיה בעצם הקריאה כדי לאפשר העמדה לדין, וליצור הבחנה בין שני סוגי פרסומים אסורים: פרסום קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, לעומת פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עימו.

ראוי לזכור כי חופש הביטוי הוא מאבני היסוד של הדמוקרטיה, ועם זאת קבע בג"ץ כי "חופש הביטוי המובטח לכל בישראל - אין פירושו קריאת דרור למסיתים ולמתנכלים מבחוץ ולמחריבים מבית".

הכותבת היא חוקרת תקשורת ערביתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר