"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מהלכי החקיקה מתעכבים - במשרד המשפטים

,עודכן

האמא הירושלמית שמעלה הבוקר את ילדיה להסעה לבית הספר בחשש וטכנאי המזגנים שצריך לעבור היום בכביש ואדי ערה בתחושת חוסר נוחות מסוימת ממש לא מתעניינים מה אמר אתמול אביגדור ליברמן בטלוויזיה או איזו הודעה הוציאה זהבה גלאון.

רק כתובת אחת אחראית מבחינתם למצב ולטיפול בו: ראש הממשלה. גם ההסברים על חוסר התועלת במבצע צבאי רחב או על הצורך בלגיטימציה בינלאומית נופלים בימים אלה על אוזניים ערלות. התחושה שהיהודים חוששים לנוע בארצם לנוכח הטרור הערבי שמרים את ראשו - היא בעייתית. מראש הממשלה מצפים לפתור אותה. עם שר ביטחון, עם מפכ"ל, עם ראש שב"כ. אבל בראשיתו של דבר וביסודו של דבר - הוא הנושא באחריות העליונה.

ההחלטה מאמש לגייס פלוגות מג"ב רבות ולהציבן בערים המעורבות מסמנת התחלה של מהלך משמעותי. כבר עתה ברור כי התוצאה בשטח היא שתקבע.

המצב הביטחוני הרגיש ותחושת חוסר הביטחון מזמינים ביקורת מימין, המתכתבת היטב עם תחושות הציבור ונותנת מענה רגעי ורגשי לתחושת הזעם והתסכול הכללית. לעיתים הביקורת אכן מוצדקת.

אולם ביקורת שכל עניינה דיבורים ריקים וניסיון לגזור קופון פוליטי, ראוי לה שתיעשה מחוץ לשולחן הממשלה. האוזן הציבורית כבר שבעה משרים מתלהמים ומקשקשים ומתקשה לקנות את הסחורה המשומשת הזאת.

לנפתלי בנט שמורה הזכות המלאה לטעון כי מעשי או אי־מעשי הממשלה לנוכח ההתלקחות מצד האוכלוסייה הערבית אינם מקובלים עליו ולהניח את המפתחות. ייתכן שמצביעיו אף ימחאו לו על כך כפיים. אבל לתקוף את הממשלה ולהישאר בה - זו כבר בושה לאינטליגנציה. הרי רק לפני קצת יותר משנה ניסה בנט את אותו התרגיל בדיוק במהלך צוק איתן - ונכשל.

דוגמה נוספת לחוסר הרצינות של העניין: לעיתים האחריות המיניסטריאלית של השרים החברים בממשלה באה לידי ביטוי בפעולות מעשיות שעל השר לנקוט, גם אם אינו שר הביטחון או ביטחון הפנים. כך, למשל, משרד המשפטים הוא המשרד המופקד על שורת המהלכים שדרש ראש הממשלה להוציא לפועל, כמו החמרת הענישה על מיידי אבנים, נקיטת אמצעים תקיפים נגד התנועה האיסלאמית ושלילת הביטוח הלאומי ממשפחות מחבלים. האחראית על המשרד היא איילת שקד, מקורבתו של מבקר הפנים של הממשלה נפתלי בנט. אלא שכל המהלכים המדוברים נותרו תקועים בשל התנגדות המשרד. השרה היודעת להשיא עצות ביטחוניות ומבצעיות לראש הממשלה ולשר הביטחון עמדה חסרת אונים מול פקידי משרדה כשלא הצליחה לקדם כמה הצעות חוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מתי טוכפלד

הפרשן הפוליטי של "ישראל היום". התחיל את דרכו העיתונאית ברדיו "קול חי", המקומון "מלאבס" של רשת שוקן וב"מקור ראשון". שימש ככתב פוליטי של "ישראל היום" מהקמתו ועד מינויו לפרשן הפוליטי. במהלך עבודתו הוביל את סיקור התחום הפוליטי בשורה ארוכה של חשיפות וגילויים על המתרחש במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה. נשוי לנעמה ואב לחמישה ילדים. מתגורר בירושלים.

כדאילהכיר