עדותה של אודל בנט מצמררת ומדכאת: "שמעתי קללות, ירקו לי בפנים, החטיפו לי סטירה, כשהסכין היתה על הצוואר עוד בתוך הגוף שלי". ככה נעשה לאישה שזה עתה היתה קורבן לפיגוע שבו שכלה את בעלה ברחוב הגיא בירושלים. מזעזע. לא מקובל. גם לא למי שזכתה בתקשורת הבינלאומית להגדרה "מתנחלת".
תגובות עוברי האורח והסוחרים שהיו במקום באותו ערב מבחילות לא פחות מאלה של המפגע. לא בשביל זה ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו. לא כדי שיהודי ייצא לכותל בחג הסוכות, ויחוש כאילו הוא חלק מחג הקורבן. ירושלים חוברה לה יחדיו כדי שכל הדתות יוכלו ויורשו ליהנות מקסמה ומקדושתה של העיר העתיקה. מה שאירע באותו ערב הוא בדיוק ההפך.
ה"פשע": מתנחלת
צריך להבין כי מבחינת המפגע המתועב (שהוצג ברשתות זרות כבחור נאה עם פוטנציאל להיות דוגמן) והסובבים שהיו שם באותו ערב בשער האריות, אודל היא החוטאת, אודל היא הפושעת. עצם הנוכחות שלה בירושלים, רחמנא ליצלן, היא הפשע. הנוכחות שלה ושל בן זוגה במקום מספיקה כדי להעניק לגיטימציה לפגוע בה, וגם כדי לא לעזור לה אחרי הדקירה, כפי שעולה מעדותה ומהתיעוד המזוויע. גם בכי התינוקת שהיתה שם לא הצליח לרכך את הסביבה העוינת. מבחיל ומפחיד כאחד.
אתמול קראנו בבית הכנסת את מגילת קהלת. הפסוק הפותח את הספר הוא "דברי קהלת בן־דוד, מלך בירושלים". כן, בירושלים, בעיר שבה אודל ובעלה בחרו להתגורר. ברשתות השונות בעולם אודל ובעלה הוצגו כאמור כזוג כמתנחלים.
"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש", נכתב בקהלת. בהקשר שלנו (הפגיעה, תגובת ההמון והכיסוי הבינלאומי), הפסוק הזה הוא גם מאוד נכון, וזה בדיוק מה שגם מאוד מדכא.
יש מי שיסביר כי הכל היה יכול להיות אחרת אם רק היינו מפנים את "רגלינו המטונפות" (אבו מאזן) מחלקים מבירתנו. כאילו שבימים שבהם לא שלטנו במקומות הקדושים לנו בעיר לא היתה קיימת השנאה, הפגיעה באתרים קדושים לנו, ולא היתה קיימת האנטישמיות.
הסיפור האמיתי של מה שאנחנו רואים בעת האחרונה הוא ההקצנה העוברת על הרחוב הערבי בשכונה שלנו. קשה שלא להתרשם מהעובדה שההקצנה באלימות בסוריה, בתימן, בלוב, בעיראק והתופעה המחליאה שנקראת דאעש מחלחלת גם לרחוב הפלשתיני. טרוריסטים הופכים למודל.
הבעיה שהיא הסיקור הבינלאומי מוטה כרגיל. לפני שנה כולנו זוכרים את הפיגוע האלים במיוחד בבית הכנסת בירושלים, כאשר רשת CNN שגתה בדיווח והציגה את הערבים המפגעים כקורבנות. הפעם היה זה תורה של BBC לטעון כי "פלשתיני נהרג לאחר פיגוע בירושלים". ה"טעויות" יהיו, איך לא, תמיד נגדנו.
אבל דווקא בימים קשים ומדכאים כאלה צריך תמיד לחפש את האור בקצה המנהרה. ראיתי שוב ושוב את התמונות הנוראות של הקהל הערבי האדיש ברחוב הגיא ואת הבהלה של גברת בנט ואת בכי התינוקת קורע הלב ונזכרתי באותו ערבי שחילץ יהודים שטעו בדרך בחברון ממעשה לינץ'.
יש יוצאים מן הכלל
ברוך השם, יש יוצאים מן הכלל. וביום שהם יהפכו לרוב, הדברים ייראו אחרת. השלום יתחיל באדם מהרחוב. לא ועידה אזורית תהיה זו שתשנה את המצב ולא כל מיני דיבורים על מו"מ ופתרון מדיני, כי אם ההבנה שיהודי אינו מתנחל בארצו ובטח שהוא אינו עבריין כשהוא גר בעיר דוד, הלוא היא ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו