בליל חמישי ישבתי בדסק החדשות כשאירע הפיגוע בשומרון. ישבתי וסקרתי את האתרים הזרים המובילים בעולם, את סוכנויות הידיעות. במשך שעות חיפשתי ולו אזכור קטנטן לכך שבעל ואשתו נרצחו מול עיני ילדיהם תוך וידוא הריגה ולא מצאתי, פרט למבזק יחיד בסוכנות הידיעות רויטרס שקבע כי "אש נורתה לעבר רכב ישראלי על האדמה הכבושה הפלשתינית בשומרון". איזה אירוניה לכתוב במשפט אחד "שטח כבוש" ו"שומרון", שהיא מילה עברית המסמלת את השורשים שלנו שם.
לקח לאתרים הזרים יום שלם להזכיר את הפיגוע בשומרון, וגם זה בידיעות שוליות. לפני זמן לא רב שרפו משפחה פלשתינית לא הרחק משם. זה רצח מתועב וזה רצח, אבל כל העולם זכה לראות את תמונות התינוק הפלשתיני היתום, ומעטים בעולם יודעים שארבעה ילדים ישראלים הפכו יתומים.
למתנחלים אין את "בצלם", אין "שוברים שתיקה" או "שלום עכשיו" ואין סוכנויות ידיעות ואהדת עולם נגועה באנטישמיות שתשטוף את דעת הקהל יומם ולילה בסיפורים אנושיים ובתמונות סוחטות דמעות. הודות לכל מי שמניתי ודומיהם, הישראלים דמם מותר, הפקר, ובסופו של דבר מאשימים את המתנחלים ביחס לו הם זוכים מהפלשתינים. כאילו המתנחלים הם אלה שמפעילים טרור אבנים, דקירות ומטענים בצירים יומם ולילה. כאילו המתנחלים הם אלה שמבצעים פיגועי טרור אכזריים ושוחטים ילדים.
מטרת הדמוניזציה שעושים לנו היא ברורה. אבו מאזן הוזמן זה מכבר לשבת לשולחן המו"מ עם נתניהו, והיה יכול להיות נשיאה הראשון של המדינה הפלשתינית. גם אם לא נודה בזה, המשא ומתן הוא על בסיס גבולות 67' מרגע שהתחלנו אותו. מפת הדרכים ידועה לכל, וגם הגבולות פחות או יותר. אך הראיס לא מוכן להתפשר על סוגיית הפליטים, על פירוז ואפילו לא על הכרה הדדית. הוא רוצה מדינה אך לא רוצה שלום. הוא רוצה הכרה חד צדדית אך בלי לסיים את הסכסוך. זה כל הסיפור מאחורי המשא ומתן התקוע, וזו הסיבה לכך הפלשתינים מסרבים לשוב לשולחן הדיונים ופונים לקהילה הבינלאומית.
אבו מאזן חושב, ובמידה רבה של צדק, שבמעמדה הבינלאומי הנוכחי של ישראל, ובעזרת המשך הדמוניזציה שהם עושים לנו בסיועם האדיב של ארגונים ישראליים, הוא יוכל לאלץ אותנו לסגת מבלי לוותר על דבר, ולרשת את יהודה ושומרון תוך סילוק ישראל והפיכתה למדינה מצורעת בדומה למה שהייתה, פעם, איראן.
השתיקה הרועמת שלו לאחר הפיגועים הרצחניים, מימון משפחות הטרור והמשך ההסתה במערכת החינוך הפלשתינית מוכיחים כי ההבדל בשימוש בטרור בינו לבין ערפאת הוא טקטי ולא אסטרטגי. הנאום האחרון שלו מוכיח זאת בפעם המי יודע כמה, והתעלמות העולם מרצח הורים אל מול עיני ילדיהם מוכיחה שצדק בהערכותיו ונותנת רוח גבית להמשך אסטרטגית הטרור והקורבנות, הקורבנות והטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו