החיים על קשת השלוש

1 אם זכייה בגביע ווינר מהווה סימן דרך לבאות, אז במכבי ת"א יכולים להיות מרוצים. כשבאוקטובר 2009 ובספטמבר 2014 הם הפסידו בגמר להפועל ירושלים, אז העונה הסתיימה ללא צלחת. אבל גם שם יודעים שבשלב הזה של העונה יש להם יתרון על היריבות מהליגה הישראלית בזכות הכנה טובה יותר, וסימני השאלה של תקופת החגים עשויים להיות סימני הקריאה בשלב הראשון ביורוליג.

2 כל עוד מכבי לא קולעת היטב מבחוץ, גם ערב טוב של שני שחקנים באילת (אלישי כדיר וסיי.ג'יי לסלי) הספיק ליתרון שבע הפרש, וזה למרות שלמכבי היו 15 ריבאונדים בהתקפה, נוסף על 15 איבודים של היריבה.

חילופי אוויר ואווירה באילת ושבע מתשע של מכבי מחוץ לקשת הפכו את התוצאה. בהיעדרה של מטרה בצבע, לגיא גודס יש הרכב שיוציא אותו מבורות, אבל אין לו כרגע הרכב יציב שימנע את הנפילה אליהם.

3 אילת מסתמנת כמנצחת הגדולה של הטורניר הזה אבל לאריק שיבק יש עוד הרבה עבודה, בעיקר בשילובו של שלומי הרוש בקבוצה ושל אלאדי אמינו במשחק ההתקפה. מי שחשב שהליגה השנה תהיה משחק פרטי של מכבי וירושלים, צריך להכניס גם את הקבוצה מהדרום ואת וראשל"צ העמוקה לרביעייה. חבל שזה יסתיים בפיינל פור.

4 גביע ווינר הוא טורניר נהדר, אבל חייב להתקיים שבוע לפני פתיחת הליגה כדי שקבוצות יהיו מספיק מאורגנות. עם כל הכבוד למכבי חיפה ולמסע המשחקים שלה, אי אפשר לשנות סדרים עבורה. הטורניר והליגה רק היו מרוויחים אם הוא היה מתקיים אחרי החגים בין 8 ל־12 באוקטובר.

נ.ב: האם העבודה שמכבי פתחה אתמול עם יוגב אוחיון במקום טיילור רוצ'סטי באה כדי להרגיע את הביקורת על החמישייה הלא ישראלית?