במשך שנים רבות למדנו שהימים הבאים עלינו לטובה נקראים בפאתוס מיוחד ובחרדה מודגשת "הימים הנוראים". משהו לא הסתדר לי כבר אז. מפני שיומיים או שלושה לפני ראש השנה נקנו הנעליים החדשות והבגדים המיוחדים לחג. אווירת פיוס מפני הקיץ החם, רוחות מיוחדות של אלול (כן, למרות אי אלו ימי אובך מרגיזים), ובייחוד ההכנות לחג עצמו, משווים תחושה הפוכה מתחושת נוראיות.
מתברר שהמונח "ימים נוראים" אכן חדש הוא, הראשון שטבע אותו היה ר' יעקב הלוי בן משה מולין ממגנצה, המכונה מהרי"ל. קרוב לוודאי שהתקופות הנוראיות שעבר העם היהודי בימים ההם ואילך השפיעו על רבים, וכך נקלט צמד המילים.
ההתכנסות הגדולה של מיליוני יהודים בארץ ובשאר העולם אל שולחן החג לקראת השנה החדשה, אין לה אח ורע בעולם. יש בה התעלות נשגבת הבאה מן המעמקים של הנפש, ויש בה את ההפך מאפרוריות החולין של שאר ימות השנה. מעין יום העצמאות של הנפש. מבט חיובי על הפלא היהודי.
ואם כן, מדוע נדמה לי שיש המבקשים בכל שנה מחדש להפוך את הימים הללו, ובייחוד לפני ראש השנה, ל"מסדר המפקד" ובו חשבון נפש מתייסר? שהרי אם בכל ימות השנה נשלפים דו"חות מבקר המדינה, נכתבים מאמרי ביקורת (חלקם נשכניים במיוחד), נערכות כתבות מעל כל במה וברובן המכריע מוצג החלק הרע יותר, מבול של "שאלות נוקבות", מתי ניחשף למעשי החסד והגמול, להתפתחות הטכנולוגית ולהישגים הרוחניים? מתי נשאף אוויר עמוק ונשבע נחת, ולו במעט? הנחת תבוא ממבול העגורנים המכסים את עין הארץ. מים הדחפורים המיישר גבעות ומכסה עמקים. מרשת כבישים ומסילות ברזל. מאוקיינוס ההמצאות והפיתוחים בתחומי הטכנולוגיה העילית ומים תיכון השוכן מעל מרבצי גז. מהשפע המצוי בנמלי הים והאוויר, מקניונים עמוסים ומטיילות הכורעות תחת עומס האנשים, ומתל"ג לנפש החולף מעל 40 אלף דולר לנפש.
הדברים האלה נכתבים לא מתוך נוסטלגיה או געגוע לימים טובים יותר, אלא הם תשקיף של השנה החולפת, שאינה אלא מעגל נוסף העולה במעלה בורג לולייני, והימים האלה טובים יותר מימים קדומים יותר. זה עתה נתבשרנו על הימצאותם של 6 מיליון ו־300 מאות אלף יהודים בארץ ישראל. ההיסטוריון היהודי שנספה בשואה, שמעון דובנוב, התנבא על חצי מיליון יהודים בשנת 2000, דמוגרפים בני ימינו מתעקשים לאיים עלינו ברוב ערבי. המציאות אחרת לחלוטין. בעוד שיעור הגידול באוכלוסייה העולמית נמצא במגמת ירידה ועומד כיום על 1%, שיעור זה בישראל עומד על כמעט 2%, נגד כל "היגיון דמוגרפי". ריכוז היהודים הגדול בתבל נמצא בארץ ישראל.
בשנה האחרונה נתקבצו ובאו 32 אלף עולים חדשים ותושבים חוזרים מרחבי העולם. אף שזרמים מאוד רדיקליים באקדמיה מתעקשים לקרוא ליהודים אלה מהגרים, אלה הם עולים חדשים. וזרם העלייה אל הארץ מעיד כאלף עדים על טיבה של הארץ באופן אבסולוטי וגם באופן יחסי.
בפרספקטיבה זהירה, בים העכור של עריפת ראשים ועוני מרוד ההישגים בכל תחום של העם היהודי, ההולך ומתרכז כאן בארץ - אין להם אח ורע בעולם כולו. באי היציבות הגלובלי מדינת ישראל היא אי של יציבות. מותר לנו לציין זאת ערב ראש השנה העברית. שנה טובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו