"מי שלא מתמודד עם בעיה קטנה היום יתמודד עם בעיה גדולה מחר". את המשפט הזה לומדים היום האירופים דרך נחשולי הגירה של מאות אלפי מהגרים, המבקשים להשתקע במדינותיהם. משבר ההגירה של הימים האחרונים הוא תוצאה ישירה של אזלת ידם של מנהיגי המערב והאדישות של מנהיגי העולם החופשי להתעצמות האסלאם הקיצוני והמשברים במזרח התיכון. אירופה עשתה כל שביכולתה על מנת לא לעשות דבר ולא להתערב במשברים באזור. למעשה לחוסר העשייה הצבאית והמדינית של המערב יש תרומה מכרעת בהחרפת משברים אלו.
הדבר היה נוח כל עוד הבעיה התרחשה ב"חצר האחורית" של האירופים, אבל לא עוד. הזעזועים במזרח התיכון מתדפקים היום על הדלת הראשית שלהם. כשזה אצלם בבית האירופים מזדעזעים מתמונות של כמה גופות, כפי שלא הזדעזעו ממראות מאות אלפי הגופות הנערמות ברחובות בסוריה וההוצאות להורג של דאעש.
למען הסר ספק – מדובר באנשים מסכנים אשר זקוקים לעזרה. השאלה היא איזה סוג של עזרה ועל מי מוטלת האחריות לספק אותה?
המצב באירופה היום מזכיר מאוד את ההגירה ההמונית באותה יבשת לאחר מלחמת העולם השניה, רק שלהבדיל, לאחר מלחמת העולם השניה אירופה למעשה חזרה לסדר הישן והנכון – הטורקים גירשו את היוונים ליוון, היוונים גירשו את הטורקים לטורקיה, גרמנים בכל רחבי אירופה חזרו למולדתם וגם העם היהודי שב לארץ אבותיו. כולם כמהגרים חסרי כל, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, השתקעו והשתלבו במדינות היעד אליהם הגיעו. המצב כעת הוא שונה בתכליתו. הפעם מדובר באוכלוסייה עם מרקם דתי, תרבותי ואתני שונה לחלוטין, ואף מנוגד לעיתים, לזה האירופי.
הדבר יכול היה להתקבל על הדעת אילו היו המהגרים מוכנים לקבל על עצמם את התרבות האירופית ולהכיר בריבון במדינות אליהם הם מגיעים, אבל דור שלישי של מהגרים מצפון אפריקה באירופה מוכיח שהם לא מקבלים את התרבות המקומית, לא מכירים בריבון ולא מנסים להשתלב בחברה. מדובר באתגר גדול מאוד, אולי הגדול ביותר מאז נוסד האיחוד האירופי. מצד אחד החובה לשמור על זכויותיהם ההומניטאריות וצרכי הקיום הבסיסיים של אלו שכבר שם, ומצד שני השמירה על צביונה התרבותי של אירופה.
הבעיה האמיתית של האירופאים תהיה בעוד 10-20 שנה. אם היום יש אחוז גבוה של פשיעה וקיצוניות דתית בקרב צאצאי מהגרים, בקצב הזה יהיו ערים ומדינות באירופה, שלהיכנס לגבולותיהן יהיה בגדר סכנת נפשות. לכן על מנהיגי האיחוד להבין שחייב כאן טיפול שורש. כניעה למהגרים וקליטתם במדינות האיחוד רק תעודד את המשך ההגירה. אירופה צריכה להתמקד באיך ליצור תנאים שיאפשרו את השבת המהגרים למדינות המוצא שלהם ולא באיך לשקע אותם באירופה.
אירופה צריכה לפעול להחזרת השקט והיציבות למזרח התיכון, ולאפשר חזרה בטוחה של הפליטים אל מדינותיהם, ובמקביל דרושה התגייסות בינלאומית לשיקום ופיתוח מדינות העולם השלישי. אירופה צריכה לייצא את הקדמה שלה ולא לייבא נחשלות. השבועות הקרובים יהיה קריטיים עבור מיליוני בני אדם ודרושות כאן החלטות אמיצות על ידי הנהגת האיחוד האירופאי. החלטות שמצד אחד יכבדו את זכויות האדם והזכויות ההומניטאריות של המהגרים ומצד שני לא יהוו גזר דין מוות לתרבות האירופאית ולמדינות אירופה.
הכותב הוא קצין מודיעין במיל', סטודנט BA במדעי המדינה ומזרח תיכון ופעיל הסברהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו