דברי סרק מבטאים יצר שאינו בר כיבוש ללהג בלי שיקול דעת. לשונם של יצחק (בוז'י) הרצוג, זהבה גלאון ואלעזר שטרן כבר פתחה סדק לקליטת פליטים מסוריה. על התנדבותו של שטרן לצעד כזה הגיב מנהיג מפלגתו יש עתיד יאיר לפיד בלאו מוחלט, אבל מי יהסה במחנה הציוני ובמרצ את הרצוג ואת גלאון? כאילו אינם מבינים כי פתיחת שערים כזאת הופכת למבול, לנחיל, והיא בעצם מעין מימוש "זכות השיבה" לעניים עם שחקנים סורים תחת פלשתינים.
ברור שכאשר מדובר בבודדים אשר סכנה מרחפת על ראשם, או במי שיש אינטרס להעניק להם מקלט, ישראל תעשה כן. אבל ההצהרות במשולש הרצוג־גלאון־שטרן הן מלכודת עצמית מסוכנת ובלתי מוצדקת.
לכל מדינה זכות להגדרה עצמית. ישראל רוצה להיות יהודית ודמוקרטית, וכל הצעה כזאת חותרת תחת אושיות קיומה. סוריה היא בהגדרה מדינת אויב על פי תפיסתה המסורתית את הסכסוך הישראלי־ערבי. איזו מדינה תקלוט אזרחי אויב בעיצומה של מלחמה? הרי יש בשכנות לסוריה מדינות־אחיות כעיראק וטורקיה וירדן, ובקרבת מקום גם סעודיה ומדינות המפרץ, ומדוע לנתב את מי שמבקשים להסתלק מהתופת דווקא לישראל? אין הצדקה, אלא אם כן מנהיגים ישראלים אינם נותנים דעתם לעמדתם הפוליטית, ואחרים דווקא נותנים דעתם ורוצים להזיק לה.
ישראל בולמת גם את המסתננים מאפריקה, שאין לה מצב מלחמה כפוי עם מדינותיהם. התביעה להניח לכ־50 אלף מהם שכבר הסתננו וטרם סולקו מתבססת אך ורק על גדר ההפרדה עם מצרים, אשר הפחיתה את שיעור המסתננים מאפריקה מ־12 אלף בשנה לכמה עשרות בלבד. אין סיבה להכניס שינוי דמוגרפי כזה, ויתרה מזאת - העולם צריך לדעת כי אם חלילה "פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת", כי אז ייתקל בקיר ברזל של הצבא והמשטרה למנוע את הפרת זכותה המלאה של ישראל לריבונות בשטחה.
אך סיוע הומניטרי? ישראל חייבת להתברג בראש הרשימה. היא כבר מרבה לעשות וממעטת לדבר באשר לפעילותה בגבול שברמת הגולן וטוב שכך; ואילו היה העולם רציני היה שם קץ למלחמה בסוריה, שלמרבה הצער שני הצדדים אינם מגלים ידידות כלפי ישראל בסכסוכם העקוב מדם; ואפילו באפריקה הגיע הזמן לכונן תוכנית־מרשל־ב' ולסייע לתושבי היבשת השחורה לפרוח בארצותיהם. גם ישראל תיאות להשתתף. אבל רק עד כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו