בוויכוח הניטש מעת לעת סביב שאלת הכנסת הפוליטיקה לבתי הספר, מתחדדת השאלה אם תלמידים צריכים לשמוע מפי המורה מהן עמדותיו הפוליטיות. לטעמי, עידן הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות הופך את השאלה לאנכרוניסטית ולמיותרת, אך למען הסר ספק אדגיש: התלמידים חייבים לדעת! לשמחתי, מתברר שאיני בעמדת מיעוט. באחת מתוכניות הבוקר הוצג סקר המעיד כי כ־47% מהתלמידים (הבוגרים) מבקשים לדעת עם מה מוריהם מזדהים ומהי עמדתם הפוליטית.
ההתחבטות בשאלה הזו מחזירה אותי עשרות שנים אחורה, לשנות "הסודיות הפוליטית", שנדרשה ממי שלא היה "מאנשינו", לא רק במקומות העבודה, שבהם יותר עדיף היה שיהיה לך "פנקס אדום" (סמלו המובהק של גוש "העבודה" בגלגוליו השונים), אלא גם בבתי הספר. לספרי הלימוד היה נרטיב אחד שביטא את "הצד" של השלטון, לא רק בשאלות הכיבוש או שחרור, גירוש או בריחה, עצמאות צודקת או נכבה, אלא גם בהעלמה מוחלטת של תרומת ארגוני האצ"ל והלח"י למפעל התקומה ולמאבק השחרור שהוביל להקמת המדינה. אין בכוונתי לפתוח כאן ויכוח עם העבר. ייתכן שהסידור הזה היה נכון לזמנו והתאים לצרכיה של מדינה תינוקת שאך זה נולדה. צבע אחד לאהבת המולדת.
העניין הוא שמאז חלפו כמעט שבעה עשורים, והעולם כולו התחלף. מדורת השבט התפזרה לגצים, ולכל אחד בעירה משל עצמו, נרטיב משל עצמו ובמה משלו להפיץ את תורתו. בעולם שכזה, התביעה דווקא מהמורים להיכנס למכונת כביסה אחת עד שיאבדו את צבעם המקורי ויתערבבו צבעיהם אלה באלה, יותר משהיא מטופשת, היא פשוט לא מציאותית.
ב־2015 התלמידים חשופים למידע אינסופי. הם צרכני תקשורת מודעים, שלומדים בגיל צעיר לדעת כי כל דיווח הוא תלוי "אג'נדה", לכל הצגת "עובדה" יש צד שני. החיים כרשומון. ואם אינם לומדים זאת בעצמם, חובת מערכת החינוך ללמדם. עליהם לדעת שכאשר סלב שולח תמונה באינסטגרם הוא מקדם מוצר. יש לו אינטרסים. וכמו הסלב גם המורה שלהם לא חף מסדר יום ו/או אינטרסים. וכשהכל ממילא גלוי, אי אפשר ואיננו רוצים שמי שמחנך ומלמד את ילדינו יהיה פלקט שנמצא בארון מכל סוג שהוא.
כשהמורים בכיתה מלמדים היסטוריה או אזרחות או ספרות או מה שלא יהיה, הם בוחרים את הדגשים שלהם ואת מה שחשוב להם שהתלמידים ישמעו. והכרחי שבעמדם בפני תלמידיהם, ובייחוד הבוגרים שבהם, יציגו בגלוי את עמדותיהם הפוליטיות (שאותן ממילא יוכלו לגלות דרך הרשתות החברתיות). וחובתם לומר בהגינות, כך אני רואה את פני הדברים, מה דעתכם? ויציגו את הוויכוח. ואת מגוון הדעות. וישלחו אותם לחקור. ויפתחו אצלם לא רק חשיבה עצמאית, סקרנות ויכולת להביע דעה בלא מורא, אלא בעיקר כבוד למי שהם ולמה שהם. עם הנצח לא צריך לחשוש שהשקיפות בבתי הספר תביס אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו