מוגזם אולי לכנות את המלחמה נגד דאעש "וירטואלית", אך קשה שלא להבחין בצדדיה המדומים והלא אמיתיים. טורקיה התרצתה פתאום ופתחה במתקפה נמרצת נגד הכורדים (שהם, אגב, בעלי הברית היעילים היחידים של האמריקנים במלחמה הזאת...), כשהתרגיל של נשיא טורקיה ארדואן שקוף לחלוטין: אחרי שספג מפלה צורבת בבחירות ביוני, החליט לנסות את מזלו בשנית ולרכוב לצורך זה על גל של לאומנות איסלאמית טורקית נגד המיעוט הכורדי בארצו, שהצלחת מפלגתו בבחירות מנעה מארדואן את הניצחון המיוחל. מצד אנקרה המלחמה נגד דאעש היא בעירבון מוגבל, כלומר לא יותר מתרגיל פוליטי של ארדואן ושל מפלגתו האיסלאמיסטית.
את וושינגטון אין אמנם להאשים במחשבות צדדיות לגבי המערכה נגד דאעש, אך אף שהסיוע האווירי שלה לכורדים בעיראק היה יעיל למדי, האפקטיביות הכוללת של מעורבותה הצבאית מוגבלת - הן בגלל רתיעתו של ממשל אובאמה מחריגה מהפעילות האווירית ומהכנסת כוחות אחרים למערכה, והן בשל המצב המדיני המבולבל ומלא הסתירות שנוצר בעקבות ההסכם הגרעיני עם איראן והשלכותיו הגיאופוליטיות והאסטרטגיות על האזור כולו. בוושינגטון מתנהל לאחרונה ויכוח בשאלה מי מהטרוריסטים הסוניים, דאעש או אל־קאעידה, הוא איום חמור יותר על ארה"ב - אך מפאת הקשרים המתהדקים עם טהרן הם מעלימים כנראה עין מחלקה המרכזי של איראן בטרור העולמי והאזורי. אדרבה, קשה להשתחרר מהרושם שעצם הדגשת היתר של האיום של דאעש נועד להצדיק את התחממות היחסים עם טהרן - ובמקרים מסוימים, אף שלא במוצהר, גם שיתוף פעולה טקטי ובעתיד אולי אף אסטרטגי עימה.
וושינגטון, כמו גם רוב מדינות אירופה, מסרבת להכיר בעובדה שחרף ההבדלים והיריבויות בין הגורמים האיסלאמיסטיים למיניהם, בין שהם סוניים ובין שהם שיעיים בהנהגת איראן - העולם החופשי נמצא בעימות כולל וארוך טווח עם הג'יהאדיזם האיסלאמי, על צורותיו השונות והמשתנות.
ההתקרבות בין וושינגטון לטהרן לא זו בלבד שאיננה מסייעת למאבק בטרור האיסלאמי, גם לא זה נגד דאעש, אלא שהיא מחבלת בו - בין השאר, מפני שהגורמים הסוניים המתונים יותר, בעלי בריתה המסורתיים של אמריקה באזור ושותפיה הפוטנציאליים העיקריים נגד דאעש החותר גם נגדם - עומדים משתאים ונזעמים מול הרומן המתרקם בין וושינגטון לאויבתם טהרן.
דיוויד ברוקס, פרשן מוביל ב"ניו יורק טיימס", הזכיר בטורו בשבוע שעבר ש"איראן היא התגלמות של משטר פנאטי, קיצוני, הגמוני, אכול שנאות - ואם נדמה למישהו שקיצוניותה תתרכך (בעקבות ביטול הסנקציות וכיו"ב) הוא איננו ער למה שמתרחש במזרח התיכון בארבעת העשורים האחרונים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו