אתמול היה זה בכיר טורקי, כמה ימים קודם לכן היה זה "מקור יודע דבר" במערכת הביטחון, ולפני כן איש משרד החוץ האמריקני, כולם מתנבאים באותה רוח על הסכם ההולך ומתגבש בין ישראל לבין תנועת חמאס. הסכם, שעניינו כינון הפסקת אש ארוכת טווח למשך חמש או אף עשר שנים, שיביא להסדרת היחסים בין ישראל לבין רצועת עזה ויעגן בכתובים את הרגיעה השוררת בגבול הרצועה בשנה האחרונה.
הסכם שכזה, אם אכן יתממש, הוא תוצאה ישירה של מבצע צוק איתן, שבימים אלו מלאה שנה לסיומו. במהלך המבצע נשמעה מכל עבר ביקורת על האופן שבו נוהל כמו גם על ההישגים שהושגו בו. אבל במבחן התוצאה, שנה אחרי, יש להודות כי המבצע השיג את מטרתו והביא למחויבות מלאה של חמאס, שכמותה לא ידענו בעבר, לשמור על שקט מוחלט לאורך הגבול.
חמאס איבד את התיאבון לסבבי הסלמה מול ישראל ונראה גם שהבין, אולי באיחור, כי הבעיה המרכזית שבה עליו להעסיק את עצמו איננה בהכרח ישראל אלא דאעש, המנסה לזנב בו בתוככי הרצועה. לחמאס מתברר כי עמדות קיצוניות למול ישראל אינן סחורה עוברת לסוחר, שהרי דאעש יהיה תמיד קיצוני הרבה יותר מחמאס ולכן את האוכלוסייה העזתית צריך לנסות לקנות בשיפור בתנאי החיים ולא בהסלמה. בניגוד לחיזבאללה, שהצליח להקים בלבנון לא רק מערך צבאי מרשים אלא גם מערכת חברתית וכלכלית מתפקדת, ממשל חמאס ברצועה הוא כישלון חרוץ. לחמאס עוצמה צבאית שיש בה כדי להרתיע את ישראל, ויש לו גם עוצמה ביטחונית שמאפשרת לו להבטיח שלטון דיקטטורי על תושבי עזה. אבל אין לו שום הישג שעניינו רווחתם של התושבים שתחת שלטונו ברמת החיים שלהם. ופרט לדאעש יש גם המצרים, הרואים בחמאס חלק אינטגרלי ממערך הטרור שמולו הם מתמודדים בחצי האי סיני וגם במצרים עצמה. במצב שכזה רגיעה מול ישראל היא צו השעה.
מכאן מתבקשת כמובן השאלה האם על בסיס הרגיעה ששררה בשנה האחרונה, כמו גם על בסיס התמקדותו של חמאס בענייניו מבית, אפשר וצריך לצעוד צעד נוסף ולנסות לעגן את ההבנות הרופפות שהושגו בין ישראל לבין החמאס בהסכם מחייב ומקיף יותר, ובעיקר הסכם ארוך טווח. הסכם שיפתח אולי פתח בעתיד הרחוק לשינוי במערכת היחסים שבין שני הצדדים.
אלא שהשגת הסכם שכזה כרוכה בשורה של בעיות: ראשית, הזיקה בין הרצועה לבין יהודה ושומרון - כיצד מבטיחים שהשקט ברצועה לא יהיה בן ערובה לכל תקרית ולכל אירוע בגדה. שנית, ההשלכות על אבו מאזן - כיצד לא מחלישים את היו"ר, הפועל בתיאום עם ישראל לשמור על רגיעה ביהודה ובשומרון ושהוא עדיין בראיית הקהילייה הבינלאומית המנהיג הפלשתיני הלגיטימי. שלישית, כיצד ממנפים הבנות עם הרצועה להסדר שיקדם את האינטרסים הישראליים מול נותנות החסות של חמאס, טורקיה וקטאר. ולבסוף, כיצד מוודאים שרגיעה ממושכת לא תביא לייצוב בסיס קדמי איראני תחת עיניה הפקוחות של ישראל ברצועת עזה. בלא כל אלו הסכם הסדרה לא יהיה שווה יותר מהנייר שעליו הוא נכתב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו