הפעולות של גורמי טרור יהודיים, המכונים בשמות שונים על ידי עצמם ועל ידי אחרים, גורמות נזק אדיר למדינת ישראל, אבל אין להשוותן לרצח של ילדה תמימה במצעד הגאווה על ידי קנאי דתי. ישי שליסל הוא פושע המונע על ידי תפיסת עולם, אך אין מאחוריו ככל הנראה שום ארגון או קבוצה. הוא כנראה חולה נפש או פושע שבתי הדין טעו בגזר דינו והמשטרה לא העריכה נכון את רצחנותו, אך אין זאת תופעה של קבוצת טרור.
לעומת זאת, הטרור היהודי המכוון נגד ערבים, רק משום שהם ערבים, הוא מאורגן. הוא בא מקרב קבוצה ברורה המקדמת ומצדיקה אותו, ואין לו גבול - כל ערבי הוא קורבן פוטנציאלי, וטרור זה פסול ומזיק בשלושה מישורים לפחות:
1. מישור המאבק של ישראל נגד גורמי טרור בעולם. ישראל תתקשה להסביר מדוע כאשר אין היא מצליחה לחסל את הטרור הפנימי בתוכה, היא באה בטענות לאחרים שאינם עושים די כדי להילחם בטרור הפועל אצלם. האמירה: "תפעלו אצלכם לפני שאתם מטיפים לאחרים", תישמע יותר ויותר בעולם. הטענות שלנו על הצורך בטיפול משמעותי יותר בטרור מוסלמי נגד יהודים ברחבי העולם תשמענה חלשות יותר, בעת שאצלנו יש טרור יהודי נגד מוסלמים ונשרפים מוסדות דת נוצריים (ברוך השם ללא נפגעים).
2. מישור הממלכתיות היהודית בארץ ישראל. הפגנת השליטה של ישראל, כמדינה, חשובה לכל אחד הרוצה בהמשך קיומה באזור רווי חיכוך כאזורנו. על אחת כמה וכמה עיקרון זה חשוב אף יותר אצל כל מי שחולם ומקווה שארץ ישראל לא תחולק, וכי מדינת ישראל תהיה הריבון בין הים לירדן.
כיצד מישהו יכול לחשוב על כך ולקדם מהלכים בכיוון זה, אם מדינת ישראל לא מצליחה לקיים שלטון אפקטיבי על אזרחיה שלה בתוך המרחב הזה? ככל שהשטח יבער, הלחץ "למצוא פתרון" בדמות הפרדה בין יהודים לפלשתינים יגבר. ובעתיד אין שום סיכוי להשיג ולו אפילו הסכמה שבשתיקה בעולם לשליטה ישראלית ביו"ש במצב של טרור מתמשך, בוודאי טרור יהודי.
שום מדינה בעולם לא הכירה בזכות ישראל לשלוט על הפלשתינים, אך רבות מבינות שאין עכשיו ברירה, כי אין כתובת למו"מ או להסכם בצד השני. חלק (קטן) ממדינות העולם אף מבין את חששות ישראל מהתגברות הטרור הערבי, אם לא תשלוט ישראל בשטח. כל הטיעונים הביטחוניים הללו יימוגו אם יתרחשו אירועי טרור יהודי רבים בשטח, אם העולם יחוש שחיי הפלשתינים אינם בטוחים תחת השלטון היהודי הכפוי עליהם.
3. המישור המוסרי. "לא תרצח" היא אמירה ברורה וחד־משמעית בעשרת הדיברות, ללא הבחנה בין יהודי למי שאינו יהודי. מניעת שפיכות דמים היא צו עליון גם לבני נח ולא רק ליהודים, והיא חלה על כלל בני האנוש. אפילו כשעל פי הדין היה מותר לגזור מוות בגין חטאים מסוימים, קבעו חכמינו שסנהדרין, שפסקה כך פעם ב־70 שנה, נחשבה לסנהדרין "רצחנית".
התירוץ ש"גם הם רוצחים" מעליב ומקומם, אלא אם כן מישהו רוצה להשתוות לדאעש או לחמאס. איש הרי לא חושב שרצח אזרחים פלשתינים, ילדים או מבוגרים, ירתיע מי מגורמי הטרור הפועלים בשטח. זה רצח לשם הפחדה של אזרחים תמימים, ולכן עונה על ההגדרה הכי מחמירה של טרור (פחדני).
מבחן הפתרון
העולם היהודי מכיר היטב תופעות של קנאות רצחנית בעיתות לחץ. כך היה בזמן המצור הרומאי בירושלים. השלטון דאז היה חלש מכדי לטפל באותם קיצונים, שהאיצו במעשיהם את הקץ - כי החלישו בתעוזתם הקיצונית והרצחנית את יכולת העמידה של תושבי ירושלים. הם היו בטוחים שהם פועלים בשמו ובשליחותו של הקב"ה, בלא פחות שכנוע מאשר גורמי הטרור היהודי של היום.
מול אתגרים מעין אלה אין למדינה ברירה אלא להגן על עצמה. מבחינות מסוימות זה איום קשה יותר מאשר האיום של הטרור הערבי, אף שהאחרון הוא כמובן רצחני עשרות מונים. מאחר שהסכנה כאן נובעת מתוך החברה היהודית, חברת הרוב השולט באחרים, הסכנה לאובדן שליטה הופכת לגדולה הרבה יותר.
חוץ מזה, המשך המעשים הללו משרת, כאמור, את התעמולה של אויבינו. מול אויב חיצוני יודעת החברה בישראל להתאחד ולהתמודד. האם יעמוד לה כוחה ותישמר לכידותה כאשר יגבר הטרור הפנימי? אני לא בטוח שהתשובה לכך חיובית, ובוודאי אינה תשובה שקל להגיב עליה בחיוב.
מדינת היהודים המודרנית נמצאת בראשית דרכה. יש לא מעט המפקפקים ביכולתם של היהודים לקיים לאורך זמן שלטון ריבוני אפקטיבי. עד עתה עמדה מדינת ישראל בכבוד רב במבחן ההקמה והקיום, ועתה עליה להתעשת. המדינה מצאה פתרונות טובים לאיומי הטרור החיצוני, טרור ערבי או איראני שמקורו מעבר לגבול, בתוך יהודה ושומרון ואפילו בתוך גבולותיה הישנים של המדינה (מה שמכונה בפי רבים "הקו הירוק").
עתה עליה למצוא פתרון לטרור מתמשך של גורמים קיצוניים בקרב האזרחים היהודים. מדובר בקבוצה קטנה ביותר, שאינה מייצגת בהתנהגותה אלא מעט מאוד אוהדים שמחוץ לה, ושאין לה תמיכה רחבה בשום מקום.
ענישה משמעותית
לאחר זמן כה רב שלא הצליחו לחדור אליה ולהביא למעצרם של מרבית חבריה, מודים ארגוני האכיפה, השב"כ והמשטרה, שעם הכלים שעומדים לרשותם הם נכשלו בהתמודדות - והמציאות מוכיחה זאת בבירור.
אשר על כן, צריך לראות אילו אמצעים נוספים יש בידי המדינה כדי להילחם בטרור, קטן הכמות אך רב ההיזק. כך למשל, אין לחשוש מהכרזה על ארגונים אלה "ארגוני טרור", אין להימנע ממעצרים מינהליים כי יש בהם תועלת, ואין לפחד מהגדלת העונשים על מעשיהם הנלוזים, באופן משמעותי ומרתיע.
ייתכן שלצופה מהצד חלק מהאמצעים נראים דרקוניים ביחס למה שדמוקרטיות ראוי שתעשינה כלפי אזרחיהן, אך יש להבין - נוכח הסכנה הגדולה הנובעת ממעשיהם של ארגוני הטרור היהודי, מוצדקים כל האמצעים הללו, ובלבד שיעצרו את התופעה המדאיגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו