"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הדיפלומטיה הישראלית: המבחנים שבדרך

,עודכן

ישראל עומדת בפני שני מבחנים מדיניים גורליים, שלשניהם השלכות על יחסיה עם ארה"ב. המבחן הראשון לגבי ההסכם הגרעיני עם איראן יוכרע כבר בשבועות הקרובים והמבחן השני צפוי מייד לאחר מכן - בנושא הפלשתיני.

בחודשים האחרונים עלו הערכות שונות בנוגע לשאלה אם הנשיא אובאמה ירצה להסתכן באפשרות שכישלון נוסף בנושא הפלשתיני יאפיל על מה שנראה בעיניו כהישג המדיני הבולט של נשיאותו - ההסכם עם איראן. אהרון מילר, מי שעסק במשך עשרות שנים בממשלים שונים בענייני המזרח התיכון, כתב במאמר ב"וושינגטון פוסט": "הנשיא נעשה אמנם מפוכח יותר לגבי הסיכוי שיהיה אפשר להגיע עד סוף כהונתו להסכם על מעמד הקבע לגבי הסכסוך הישראלי־פלשתיני, אך אין פירושו של דבר שהוא ומזכיר המדינה שלו ויתרו לחלוטין על קידום הרעיון הזה. גם אם הדבר יהיה כרוך בעוד מתיחויות עם ראש ממשלת ישראל".

דברים אלו של מילר והתבטאויות שונות של דיפלומטים אמריקנים ואירופאים אינם מנותקים מהפעילות הצרפתית בראשות שר החוץ פביוס בעניין הפלשתיני. לפעילות הזאת היו שלבים שונים; בתחילה הודיע פביוס שצרפת תעלה החלטה חדשה במועצת הביטחון של האו"ם, שתחליף את החלטת מועצת הביטחון 242 מ־1967 (החלטה שלא דרשה מישראל נסיגה מכל השטחים וקשרה נסיגות בהבטחת גבולות הביטחון). יש להניח שהדבר נעשה בתיאום ארה"ב, לפחות בקוויה הכלליים של ההצעה, כי הצרפתים הבינו שאחרת היא תיתקל, כמו בעבר, בווטו אמריקני. השלב הבא היה מסעו של פביוס לירושלים ולרמאללה, כשממשלת ישראל הבהירה לו שתמשיך להתנגד לכל צעד בעל אופי תכתיבי שעומד בסתירה לעיקרון של מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים ומכוון למעשה להקמת מדינה פלשתינית בתוך 18 חודשים כעובדה מוגמרת.

התגובה הפלשתינית היתה פחות אחידה: הם היו אמנם מרוצים מהרוח של היוזמה הצרפתית וראו בכך הישג לאסטרטגיה ה"או"מית" שלהם ולהימנעותם העקבית ממו"מ אמיתי עם ישראל, אך בהתאם לשיטתם דיברו על העלאת המחיר: קווי 67' ללא חילופי שטחים, מזרח ירושלים כולה, הפיכת החלטה 194 הבלתי מחייבת של האו"ם בעניין הפליטים להחלטה מחייבת, הפסקת כל פעילות בהתנחלויות, שחרור כל העצורים וסירוב מוחלט להכיר בישראל כמדינה יהודית ולפירוז המדינה הפלשתינית.

אין להניח אמנם שפאריס תקבל את דרישות הפלשתינים כלשונן, אך היא עלולה להתחייב לניסוחים מעורפלים שיפעלו לטובתם. גם וושינגטון טרם החליטה אם לשתף פעולה עם היוזמה הצרפתית, או לבדוק במדיניותה המסורתית בזכות מו"מ ישיר בין הצדדים ללא תנאים מוקדמים. הדיפלומטיה הישראלית תידרש לסוגיות אלו בשבועות הקרובים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר