הימים הללו, בין י"ז בתמוז לבין ט' באב, נחשבים בעיני רבים לימים שבהם נחה עצבות כללית עלינו. זה בא לידי ביטוי במיעוט שמחות פורמליות כגון חתונות, וככל שמתקרבים ל־ט' באב ממש, העצבות מתעצמת. שיאה מגיע עם צום שאורכו שווה רק לצום יום הכיפורים. קריאת מגילת איכה וקינות נוספות מעיקה על הנפש. תיאורי מצב הארץ על תושביה בתקופת חורבן הבית הראשון והשני מעמידים אותנו במבוכה כלשהי לנוכח מצבנו היום.
אחד התיאורים הנוראים שחז"ל מתארים בתלמוד, מתרחש זמן קצר לפני חורבן בית שני. רבן יוחנן בן זכאי עוזב את ירושלים. לפחות שש גרסאות שונות מתארות את דבר יציאתו מן העיר בשיאה של המלחמה. אחת מהן מתארת מצב שבו כלו כל הקיצין ורק אז נאלץ ריב"ז לצאת. כאשר ראה את הלוחמים שולקים קש במים כדי לשתותו כמרק, הבין שאין עוד סיכוי למרד. ביציאתו את העיר עם תלמידיו הם נתקלים בבתו של נקדימון בן גוריון, מעשיריה המופלגים של העיר. זו נראתה כשהיא מנסה ללקט זרעונים של שעורה שלא נתעכלו מתוך גלליה של בהמה ערבייה. רעב כבד נורא ואיום.
סקירה היסטורית של קורות חייו של העם היהודי מביאה ממצאים נוראים לא פחות ממצבה של בת העשירים. עד אשר מגיעים אל הימים בזמן הזה. הפרספקטיבה מאפשרת לנו מבט פחות ביקורתי באשר למצבנו היום.
רבים הם המשתמשים בהסבר בדיעבד על סיבת החורבן: בגלל שנאת חינם חרב הבית השני. השימוש בהסבר הזה חוצה מגזרים, חוצה מפלגות, מעין חוק טבע שאין לערער עליו. אולם עיון בדברי חז"ל האחרים מביא הסברים פחות נפוצים. אחד מהם מצביע על מצב שבו הקפדה מחמירה על חוקי התורה היא זו שגרמה לחורבן, ובשפתנו היום, ייקוב הדין את ההר, מעין משפטיזציה קיצונית של החיים בעת ההיא.
רגע. לפתע כולם מקבלים נימוקים מצד המוסר והערכים שהם גורמי החורבן? האם אין סכנה בדבר? שמא נאמץ כבר עכשיו בפרספקטיבה של 70 שנים בלבד את נסיבותיה מצד המוסר והערכים, כלומר התנהגות העם היהודי בגולה, של שואת יהודי אירופה? אכן סכנה גדולה בדבר. מפני שמרוב עיסוק בצד המוסרי בדיעבד, נשכחו הנסיבות האחרות, כלומר, מדוע בעצם פרץ המרד מול הרומאים, מדוע תוכנן בקפידה מרד בר־כוכבא? מדוע החליטו הגרמנים לחסל את היהודים? היכן חלקו של האויב בתמונת המלחמה?
• • •
מן הסתם, התשובות על השאלות הללו ארוכות מני ים. תשובה אחת קטנה היא הפרופורציה. התבוננות מן הצד על העם היהודי מראה פלא לא הגיוני. צריך להמציא משל אחר לעוף החול האגדי. צריך מישהו שיקרין על מסך גדול כיצד מה שנקרא בחדווה לא מעטה "שנאת חינם", הוא כאין וכאפס לעומת הימים ההם, אשר בהם חרבו המקדשים. צריך מישהו שיקרין על מסך כיצד בתו של עשיר ירושלים מלקטת זרעונים מגללים של בהמה ערבייה מול כל השפע שיש היום. מפני שלצד הרע יש להניח גם את הטוב. ולו רק כדי שחושינו לא יתקהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו