"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ארה"ב זקוקה ליותר מברווז צולע

,עודכן

כל כך קשה לקנא היום בשיטת הממשל האמריקנית. יושב לו אדם בחדר הסגלגל, מתבונן בחוסר אונים בכישלונות הנערמים שלו, ואינו יכול להתפטר כי בשיטה האמריקנית נשיאים לא מתפטרים גם אם אין להם אפשרות לעשות שום דבר, משום שהם אינם זקוקים לקואליציה כדי להמשיך לכהן. לכן מה שנותר לו, כנראה, זה לקיים מסיבות סודיות ל־500 איש, עם פרינס וסטיבי וונדר, ולהתראיין בחוכמה ובשיקול דעת של פרשן בכיר.

שיא השיאים היה אי יכולתו להעביר בקונגרס את הסכם הסחר הטרנס־אטלנטי בגלל הדמוקרטים. העולם הריע לו על הצלחתו להגיע להסכם החשוב הזה, ופתאום הצביעו חברי מפלגתו נגד ההישג הנדיר. הוא כבר אינו מרגש אותם ואינו מפחיד אותם, הוא כבר ברווז צולע כמעט מאז נבחר מחדש, ובוודאי לאחר הבחירות האחרונות לקונגרס; כשעומדים המחוקקים בין אזורי הבחירה שלהם, החוששים מתחרות עם מוצרים מאסיה, לבין נשיא שקול, נבון וחסר שיניים - הם מעדיפים את אינטרס המחוז.

כשאיבד את הרוב הדמוקרטי בסנאט, הסבירו לנו האמריקנולוגים שעכשיו יקדיש, כנראה, את זמנו למדיניות החוץ, כי במדיניות הפנים הוא זקוק לאישור הקונגרס כמעט בכל תחום. עכשיו מתברר כי גם במדיניות החוץ הוא מוגבל לנאומים ולראיונות בלבד; ברגע שמדובר במהלך משמעותי כמו ההסכם עם איראן בנושא הגרעין, גם אם אין זו אמנה מבחינה משפטית, יודע הקונגרס לכפות עליו את הצורך בהתייעצות. לפעמים הוא עצמו מעביר לקונגרס את ההחלטה, גם אם, לדבריו, הוא עושה זאת כמחווה (למשל, ההחלטה על הפצצת סוריה, שבסופו של דבר לא התקבלה על רקע אי היכולת להשיג לכך רוב בקונגרס), וכשמדובר בהסכם על פי כל כלליו ודקדוקיו, שהרפובליקנים, עם כל יריבותם אליו, מוכנים לתמוך בו - מטרפדים אותו הדמוקרטים.

במשטר פרלמנטרי כמו שלנו, במקום לטרוח על הזמנת אנשים למסיבה, היה ראש ממשלה מתפטר, מסביר כי כוונותיו היו טובות, וגם מעשיו (המעטים) היו חשובים, אבל מכיוון שאיבד את יכולתו למשול, הוא מחזיר את המנדט לעם ומצפה ממנו לתמיכה שתאפשר את הקמת הממשלה הבאה בראשותו ברוב רחב. כך, למשל, עשה אהוד ברק בסוף שנת 2000.

זו אינה שאלה אישית הקשורה לגורלו של אובאמה. הוא תמיד יוכל להעביר את זמנו באירוח מנהיגים, בנסיעות ובנאומים. הבעיה היא שבפני ארה"ב , מנהיגת העולם החופשי, יש עוד שנה וחצי שבה השלטון לא יהיה שלטון, כאשר הסכסוכים בעולם, בייחוד במזרח התיכון ובאוקראינה, מחייבים סוג זה או אחר של אמריקה חזקה. התפטרות אובאמה לא תביא לבחירות אלא למינוי סגנו, ג'ו ביידן, אבל כפי שזה נראה עכשיו - זאת אפשרות עדיפה על פני הישארותו בתפקידו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר