גדי איזנקוט אמנם רק התחיל את תפקידו כרמטכ"ל, אבל ההחלטה שקיבל אתמול על הקמת זרוע סייבר היא אחת המשמעותיות שיקבל בארבע שנותיו בתפקיד.
במושגים צבאיים מדובר במהפכה, לא פחות. ההכרה כי הסייבר - "המימד הרביעי" - עומד בשורה אחת עם זרועות האוויר, היבשה והים, מבהירה כי איזנקוט התאים את חשיבתו לעולם החדש, ועכשיו הוא מבקש להתאים אליו את צה"ל. בעולם הזה, חשיבותו של רב"ט עם מקלדת ומשקפיים עבים גדולה לעתים בהרבה משל גדוד חי"ר שלם, ובמבצע עלום, נטול חתימה וכתובת, אפשר לאסוף, לשבש, לסכל ולרגל תוך דילוג על גבולות ומגבלות פיזיים, פסיכולוגיים ותודעתיים.
ישראל, וצה"ל בראשה, היא מובילה עולמית בתחום הזה (לא בלעדית, בהינתן הדומיננטיות המעצמתית של ארה"ב, סין ורוסיה), ודי בפעולות האחרונות שיוחסו לה בתקשורת הזרה כדי לרמז על הפוטנציאל והעוצמה שטמונים בתחום שמשנה בכל יום את העולם.
עד כה נוהל תחום הסייבר תוך כדי תנועה. באופן טבעי החלק ההתקפי שלו נשאב לאגף המודיעין, וההגנתי - לאגף התקשוב. אבל בעולם שבו האיומים גדלים במקביל להזדמנויות, והסייבר הופך למרכיב מרכזי בכל מבצע, נדרש יותר מזה. טוב עשה איזנקוט שקיבל את ההחלטה המתבקשת, למרות התנגדויות קשות מבית (בראשן של אמ"ן, שחושש ובצדק מאובדן של הגמוניה ונכסים). בכך שהקדים את המאוחר והבלתי נמנע, הוא נתן לצה"ל עוד זמן להקמה נכונה ומסודרת יותר של הזרוע החדשה.
החלטת הרמטכ"ל מסמנת אמנם אופק ברור - הקמת זרוע - אבל הדרך אליו זרועה מוקשים. עוד צפויים קרבות ארגוניים (בסופו של דבר, סביר שזרוע הסייבר תירש את אגף התקשוב), בין־ארגוניים (מי אחראי למה) ותקציביים (לצה"ל יידרש תקציב רב־שנתי כדי להוציא לפועל תוכנית שאפתנית כזאת). אסור שכל אלה יסיטו את הרמטכ"ל ואת צה"ל מההחלטה הנכונה שהתקבלה, שעם שינויים מתחייבים אחרים במבנה ובארגון הצבא אמורה להתאים אותו לאתגרי העתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו