קשה מאוד לקבל את ההתנצלות של עודד קוטלר על דברי העלבון, הרהב והשחצנות שהשמיע כלפי מאות אלפים מאזרחי ישראל שבחרו במפלגה שמירי רגב אחת מנבחריה. הוא הרי קרא את הדברים הבהמיים מהכתב, בפאתוס מופגן כאילו מדובר במחזה שייקספירי. הגמישות וההתפתלות לא יוכלו לכסות על ערוות הדברים. 

אנשי "תרבות ורוח" צריכים להיזהר שבעתיים בדבריהם, שהרי סוף דיבור במחשבה תחילה. מי שמאמין שלתרבות יש השפעה על החברה צריך לנקוט אחריות יתירה. מי שמתכנן "פיגוע תרבותי", צריך להיות מספיק אמיץ כדי לספוג את הבליסטראות המילוליות, הבאות כתגובה על דברי בלע וזדון. כמי ששייך לעדר שאליו התכוון עודד קוטלר, אינני זקוק להתנצלות שלו ושל חבריו. כל בר דעת יודע שקוטלר אמר את מה שהוא ורבים מחבריו באמת חושבים. יבושם להם: כל עוד הם משמיצים והימין מנהיג את המדינה, אני רגוע. יש סיכוי טוב שאם השמאל הישראלי ימשיך בהתנשאות ובניתוק, הליכוד יגיע בבחירות הבאות ל־60 מנדטים.

יצחק הרצוג, בניגוד לאמנים המתלהמים שרובם כנראה מצביעי מרצ והרשימה המשותפת, מבין את הנזק שנגרם למפלגתו. אולם קשה לי לקבל את האיזון המקודש שהוא עושה בין ההתנערות מדברי קוטלר לביקורת על השרה מירי רגב. זו איננה מנהיגות. מנהיג אמיתי לא עושה חשבון פוליטי ברגעים שבהם נדרשת אמירה ערכית. גמישות והתפתלות הן אנטיתיזה לאחריות ולמנהיגות. במחנה הציוני היו דוברים שהביעו דעה נחרצת מבלי לקרוץ לאייקוני התרבות. 

אמני ישראל במצוקה אמיתית, תוגת השמאל השתלטה עליהם. הם לא מצליחים להבין ובוודאי לא להפנים כיצד הצ'חצ'חים של דודו טופז, השוקולדים של ענת וקסמן, מנשקי המזוזות של יאיר גרבוז והבהמות של עודד קוטלר, מביסים אותם ואת שלוחיהם, פעם אחר פעם, בבחירות דמוקרטיות. מי שסובל מאפקט החממה לעולם לא יוכל להשפיע באמת על הציבור. האמנים שגודשים את החממה ללא הרף מלהיבים זה את זה, מתחממים מהזרקורים שעליהם השתלטו ותוך כדי כך התנתקו מכלל הציבור. מי שעומד ללא הרף מול הזרקורים מסונוור לעיתים עד כדי עיוורון. 

רבותי האמנים, הצעתי לכם: תתעוררו. כמו בנושאים אחרים וקיומיים אתם מתכחשים למציאות. התמחיתם בלעוף על כנפי הדמיון. מירי רגב נבחרה כדין והושבעה כדין לשרת התרבות. יש לה את מלוא הסמכות להחליט על המדיניות שלפיה יוקצבו כספי משלמי המסים לסבסוד היצירה הישראלית. בעוד שבועיים או חודש, בשוך הסערה, תעמדו בפתח משרדה ותבקשו תמיכה לתרבות שלכם. אשר על כן, כדאי שתרגיעו.

כאבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי, קבלו את הכרעת הרוב. במקום להעליב, להשמיץ ולהתנשא, התחילו לדבר אל הקהל ולהתחבר לציבור. היהודים החכמים מתקשים להפריד בין היוצר ליצירתו. הם מזהים את המעיין שממנו שואבת היצירה שלכם את מימיה. זיכרו תמיד כי אהבת המולדת אינה מילה מגונה וצדקת האויב המר אינה תמיד מקודשת. אם תתחברו ותזכרו, אולי ביום מן הימים יחזור אליכם הכוח השלטוני שנלקח מכם לשנים רבות.