נדמה שאין נהג או הולך רגל שמתגוררים בערי ישראל, שלא נשמו אמש לרווחה. גם אם הדרך עוד ארוכה, וגם אם האופניים החשמליים והרגילים עדיין עומדים למרר את חיינו ואת חיי ילדינו על המדרכות, משטרת ישראל לקחה אתמול החלטה חשובה ותקדימית שמסמנת את ההבנה שמדובר בכלי תחבורה לכל דבר, וככאלה, ראוי שלא ינתנו לכל אחד.
אבל רגע, מוקדם לחייך. הבוקר ייערך דיון נוסף בנושא, הפעם בוועדת הכלכלה, כאשר נושא חשוב ועקרוני במאבק ברכיבה על המדרכות יעמוד על הפרק: העברה של הסמכויות לביצוע האכיפה אל הרשויות המקומיות. כיום האזרח הקטן נופל בין הכיסאות. בעיריית תל אביב, לדוגמה, מסבירים שאין להם סמכות אכיפה, ושאם ייתנו להם הם ישמחו לעשות זאת. המשטרה לעומתה אומרת שיש כאן עניין של תעדוף ולכן היא אינה יכולה לעסוק בזה. ההחלטה להעביר את סמכויות האכיפה לרשות המקומית היא הנכונה. יותר פקחים על המדרכות והכבישים ורצון עז להגדיל את תקציב העיריות יובילו לכך שדו"חות יחולקו בכל יום וכך החוקים וההמלצות יבואו לידי ביטוי בצורה היעילה ביותר.
הקרב, אם כן, הוא מול הלוביסטים והמאכערים שמשליכים את כל יהבם על משרד התחבורה. יש כסף גדול בענף האופניים והאופניים החשמליים, ושום יבואן או בעל אינטרס לא ימהר להגביל את גיל הנסיעה ואת המהירות המותרת. מדובר בנזק בלתי הפיך לכיסים של אנשים רבים. כאן צריכים להיכנס לצד שר התחבורה עצמו חברי הוועדה שתתכנס היום, ולזכור שלא מדובר פה רק באינטרס כלכלי של אדם כזה או אחר, אלא בעיקר שלום הציבור. ואם הם לא מאמינים, הם מוזמנים להגיע לבית החולים הקרוב למקום מגוריהם ולשפוט בעצמם אם ראוי שרוכבי האופניים ימשיכו להשתולל מחוסרי כל רסן על הכבישים והמדרכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו