סיפורו של פסק זמן

אחד ההבדלים בין הכדורסל באן.בי.אי לזה שבאירופה הוא מספר פסקי הזמן, ואחת התוצאות של הנושא הזה היא שמאמנים באירופה דוחסים המון ידע בתוך הדקה הזאת. בארה"ב נשמעים למנטרה של לארי בירד, שאמר פעם ש"שחקנים בפסק הזמן תופסים בערך עשרה אחוזים ממה שאומרים להם". אולי זו הסיבה לאיזושהי מתיחות בין דיוויד בלאט ללברון ג'יימס - לברון מרגיש שחופרים לו. 

הכתבה הכי נקראת של היום: המכתב שהשאיר עמוס שוב לבתו

לא פלא שסטיב קר רצה את בלאט כעוזר. הוא נפעם מכמות הידע של בלאט (ידע שאין לקר) ולא ראה בו בכלל תחרות או איום, כי הוא ידע מדוע הביאו אותו. כמו מורו ורבו פיל ג'קסון, הוא לא בא כדי לאמן את הקבוצה ולהגות את הטקטיקה (את זה עושים העוזרים המעולים, בעיקר אלווין ג'נטרי), הוא בא כדי לנהל את המאמנים ולהקרין מניסיונו על שחקנים. בפיגור 29:15 מה שהיה לו להגיד בפסק הזמן היה: "הרי ציפינו לזה, ההתרגשות של הגמר. לא נורא". משהו בין פסיכולוג לפרשן וחבר.

את פסק הזמן לאחר החסימה של קיירי אירווינג על סטפן קרי סימן ג'יימס מהמגרש, ויותר מאשר אי ההליכה אל הסל היא הטעות הגדולה שלו. כשאירווינג חסם את קרי המחוג הפסיכולוגי במגרש השתנה לחלוטין לכיוון קליבלנד. קרי הרגיש שהוא הפסיד את המשחק, גולדן סטייט היתה במנוסה וג'יימס להט. התועלת בפסק הזמן עבור הווריורס היתה ברורה - התארגנות, תכנון ההגנה והזדמנות להזכיר לאנשים שהם ניצחו 46 מ־49 בבניין הזה.

מה התועלת לקליבלנד? כשקרי נתן את הכדור לג'יימס תשע שניות לסיום, הוא בכלל לא הלך לעמדה התקפית. הוא ידע שאין לקאבס תוכנית מלבד זריקה של ג'יימס, ואם זו התוכנית אז קליבלנד לקחה פסק זמן שהועיל רק ליריבתה. 

בליגה עם מגבלות כלכליות, ג'יימס מאמין בבניית קבוצה על מספר קטן של כוכבי על ושחקנים ותיקים שיחתמו עבור הסיכוי לזכות באליפות. אבל שחקני המשנה הללו - קנדריק פרקינס, שון מריון ומייק מילר - לא ראו מגרש במשחק הראשון, ורק שישה שחקנים קלעו לעומת עשרה שקלעו לזכות קליפורניה. בגולדן סטייט אין כעת פצועים, כי שום שחקן לא שיחק יותר מ־32 דקות בעונה הרגילה. אירווינג סיים את העונה עם פציעה שנייה או שלישית בפלייאוף, והוא גם היה שלישי בליגה עם 36.4 דקות למשחק. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו