פרשת רונאל פישר היא סוג של נייר לקמוס, המשקף את מדד השחיתות במערכות אכיפת החוק. העובדה כי פרקליטת מחוז ת"א, על פי החשד, שיתפה פעולה עם עורך דין פרטי במהלך שירותה ולאחריו כדי לקבל טובות הנאה, ראויה לדיון מיוחד. כיצד זה יכול לקרות? הקלות הבלתי נסבלת שאליה אנו נחשפים מדי יום ביומו מצביעה על פעולות של תמנון רב־זרועי שפיתה, הרשים, הקסים ואף שיחד, על פי החשד, לכאורה, את "טובי הבנים". ללא מצפון, ללא ערכים, תוך כדי סגידה לכסף רב.
ברור לכל כי פישר הצליח לפצח עם רות דוד, אפשר שבעזרתה, את הגן החשוף של טוהר המידות בפרקליטות, במשטרה, בתקשורת וברשויות המקומיות. חלק בלתי מבוטל מפיצוח הקוד נעוץ בעובדה שמרבית עובדי הפרקליטות, כמו השוטרים והשופטים, הם אנשים מוסריים, ערכיים, בעלי יושרה ראויה, שאינם מעלים על דעתם שבקרבם ובתוכם מסתובבים אנשים שפלים, שבצע כסף הוא המניע האחד והיחיד של פעולתם.
השבר והזעזוע בפרקליטות הוא כן ואמיתי. נקודת המוצא, שיש גופים חסינים מפני עשבים שוטים שלהם זה לא יכול לקרות, היא שגויה ומחייבת מחשבה עמוקה; כיצד מגינים על מערכת הפרקליטות מפני "וירוסים קטלניים". אחד הכלים המוכרים הוא תיעוד כל מפגש באופן רשמי, יצירת חומות ברורות, מחויבות לסודיות, מערכת פיקוח צמודה, ובעיקר הנחת עבודה כי הכוח משחית והפיתוי קבוע וקיים בכל תיק. זאת בניגוד לעמדתו של פרקליט המדינה הקודם, שחקירה פלילית כלפי פרקליט חייבת מסלול בדיקה זהה להחלטה לפתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה.
הנזק שגרם מעצרה של רות דוד הוא בלתי הפיך! פתאום אנו עדים לקלות בלתי נסבלת של אפשרות להטיית תוצאות חקירה דרך חולשות אנושיות, דרך מניפולציה וגם בדרכים בלתי חוקיות, תוך כדי פגיעה בטוהר החקירות. כשהתפוצצה פרשת רמי דותן בחיל האוויר וצמרת צה"ל סירבה להאמין כי קצין בדרגה בכירה כל כך יגנוב מכספי הצבא תמורת כספי שוחד, הגיב צה"ל בכלים ליצירת מניעה, כגון בדיקת פוליגרף רוחבית, והכל כדי למנוע הישנות המקרים. היום האתגר שהציבה רות דוד לפרקליטות הוא להוכיח כי היא העשב השוטה, ולא הכלל בפרקליטות.
הפרצות שפישר הצליח לפצח במנגנוני ההגנה של רשויות האכיפה הן רחבות, חוצות מעמד, חוצות מגזר ומחייבות בדיקת עומק של כללי התנהגות חברתיים, מקצועיים, לכל מי שחשוף לחומרים רגישים. אין זאת אומרת שנגזר על פרקליטים, שוטרים ושופטים להתנתק מקשרים חברתיים, אבל ראוי לחבר קוד אתי התנהגותי עם רף גבוה וברור, כזה שמבהיר את גבולות המותר והאסור ומחייב דיווח לחומרה כל אימת שקיים חשד לניצול הקשרים החברתיים.
פרשת פישר ודוד, כמו גם מעורבים נוספים במשטרה, ברשויות המקומיות, קבלנים ותקשורת, היתה ידועה לרבים, בדומה לתגובות בפרשת עבירות המין של הנשיא קצב. זוהי פרשה בהיקף רחב, שעשרות אם לא מאות נחשפו אליה באופן אישי, סוג של תעשיית יחיד. הצהרת התובע הקרובה היא גם כתב אישום פומבי לנוהלי הפיקוח ברשויות האכיפה, המכתימות ציבור נפלא של פרקליטים ושוטרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
