בדמשק ובביירות הכריזו בשבוע שעבר הנשיא הסורי, בשאר אל־אסד, ומנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, על פתיחת "מערכת הרי קלמון", שנועדה להשיב לידי לוחמיהם את השליטה ברכס הרים אסטרטגי זה בגבול סוריה־לבנון. השניים הודו כי בתקופה האחרונה היתה ידם על התחתונה, אבל התנחמו כי כבכל מלחמה גם במלחמת קיום זו, שבה מצאו עצמם, יש עליות ומורדות.
אלא שמקלמון עצמה מגיעים דיווחים כי בינתיים סופגים לוחמי חיזבאללה וחיילי הצבא הסורי אבדות כבדות בקרב. לכך מצטרפים דיווחים על בהלה בשורות בכירי המשטר בדמשק ועל הערכות לנטישתה של העיר.
אבל למרות דיווחים אלו, סופה של מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה אינו נראה באופק. החודשים האחרונים לא האירו אמנם פנים לנשיא הסורי, אבל זהו טיבה של המלחמה - מאבק הישרדות עיקש ועקוב מדם שבו לאחר גל של הישגים וניצחונות לאחד הצדדים, מגיע גל נגדי של הישגים וניצחונות לצד היריב, כך שבסופו של דבר השינוי במצב בשטח אינו משמעותי.
בימיה הראשונים של המלחמה בסוריה נראה היה כי נפילתו של אסד בלתי נמנעת. זכורים בהקשר זה דבריו של שר הביטחון אז, אהוד ברק, כי ימיו של נשיא סוריה בשלטון ספורים. אבל אז באה התאוששות, לא במעט הודות לסיוע שהגישו לבשאר לוחמי חיזבאללה שנשלחו לשדות הקרב בסוריה בעידוד ובגיבוי איראן, ונראה היה כי בידי בשאר יעלה אחרי הכל לשרוד על כיסאו. עתה, כאמור, שוב התהפכה המגמה.
שלוש התפתחויות שלובות זו בזו הביאו להערכות המחודשות הנשמעות לאחרונה בדבר נפילה קרבה של בשאר אל־אסד:
הראשונה - מחנה המורדים הצליח לאחד שורות ומתוכו צמחו כמה קבוצות מורדים בולטות, מרביתן בעלות אוריינטציה איסלאמית רדיקלית. מדובר בראש ובראשונה בדאעש, ארגון המדינה האיסלאמית, במזרחה של סוריה, ובחזית הסיוע (ג'בהת א־נוסרה) בצפונה של המדינה ובדרומה. קבוצות אלו מצליחות להציב אלטרנטיבה, גם אם לא סימפתית בעיני המערב, למשטרו של בשאר ולהוות משקל נגד לצבאו ולתומכיו.
שנית, המשטר הסורי מדמם, כוחותיו פרוסים עד דק ונשחקים במאות מוקדים של לחימה ברחבי המדינה. המשטר מתקשה לגייס כוח אדם שישמש לו "בשר תותחים" בשדות הקטל. בשאר נהנה אמנם מתמיכה של חלקים שונים של הציבוריות הסורית, למשל המעמדות הגבוהים בערים הגדולות, אף אלו מקרב בני העדה הסונית. אבל רק בני עדתו שלו, בני העדה העלאווית, נכונים להילחם ולהקריב את חייהם למענו. העלאווים הם בקושי עשרה אחוזים מאוכלוסייתה של סוריה ואינם יכולים להוות משקל נגד, לכל הפחות מבחינה מספרית, ליריביהם הסונים המייצגים את מרביתה המכרעת של האוכלוסייה במדינה. ממילא גם משלוח של כמה אלפי לוחמי חיזבאללה מיומנים וחדורי מוטיבציה אינו יכול לשנות באמת את המצב בשטח בסוריה.
שלישית, בשנה האחרונה רשמו המורדים רצף של הישגים המצטברים לכדי ניצניו של איום על המשטר של אסד בדמשק. בקיץ האחרון הם השתלטו על מרבית שטחה של רמת הגולן הסורית - ומרחב זה עשוי לשמש אותם מקפצה לאיים על עיר הבירה. לפני כמה שבועות עלה בידם להשתלט על הערים אדליב וג'יסר א־שוע'ור, שתי ערי מפתח בצפונה של המדינה, היוצרות מרחב רציף בשליטת המורדים עד לגבול טורקיה ומאפשרות להם לאיים על החוף הסורי, משכנם של בני העדה העלאווית הנאמנה לנשיא.
המומנטום בסוריה מצוי כיום לצד המורדים. אלו עטים על רחבי המדינה כמו נחילי ארבה שאין לעמוד בפניהם, ואילו ידו של בשאר קצרה מלהושיע.
בשאר זקוק לנס כדי לשרוד לטווח ארוך, ובלא נס שכזה - למשל הפסקת התמיכה הטורקית והסעודית במורדים או התגייסות של ממשל אובאמה למענו - ילך מצבו ויורע. ובכל זאת מדובר בתהליך ארוך, רצוף עליות וירידות, העלול להימשך חודשים או אף שנים רבות. את המחיר ימשיכו בינתיים לשלם אזרחיה של סוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
