מעצבנים החבר'ה האלה מ"שוברים שתיקה". ישראלים שונאי עצמם מכנים אותם. מוציאי דיבת הארץ רעה. מלשינים במימון אירופי. שייכים לקטגוריה הזו של "מחסום ווטש", "בצלם", "שלום עכשיו", שצריך לגדוע את מקורות המימון שלהם ולהשתיקם פעם אחת ולתמיד, כדי שהצבא המוסרי ביותר בעולם לא יופרע על ידיהם. מי צריך ראי? מי צריך תיקון? צה"ל יודע בדיוק אם צריך לתקן ואיך אפשר לתקן, ואין הוא זקוק לכל אותם יפי נפש במקרה הטוב, וסוכני אויבינו במקרה הרע.
אז לא בדיוק. "שוברים שתיקה" עושים לישראל שירות חיוני, ומביאים למקבלי ההחלטות הצבאיים והמדיניים מידע מן המתרחש בלב השטח, במקומות שבהם אין הם יכולים ואין הם חייבים להיות. את המידע הזה צריך ללמוד, כי אין דרך טובה יותר לקבלו. הוא אינו מקודש. יש בו, בוודאי, אי הבנות או הבנות שטחיות, ומדי פעם זדון, אבל מומלץ מאוד לחברי הקבינט ולחברי פורום מטכ"ל לעיין בו ברצינות ולהסיק מסקנות - גם אם יכעסו עליו, גם אם יגנו אותו.
הפעם מדובר בדו"ח "צוק איתן", שפורסם השבוע על ידי הארגון. הוא מכיל עדויות של 60 קצינים וחיילים, בסדיר ובמילואים, על חוויות המבצע הארוך הזה שהתקיים כאן בקיץ שעבר. יש בו עדויות על רשע ועל חדוות ירי, כמו בכל מלחמה אחרת, אבל יש בו, בעיקר, הצבעה על בעייה מערכתית - תפיסה האומרת כי אין לסכן את חיילינו, גם במחיר כבד של פגיעה באזרחי אויב חפים מפשע. הגישה הזו באה לידי ביטוי קיצוני הרבה יותר מבעבר בשבועות הארוכים של חום יולי־אוגוסט האחרון.
אז מה היה לנו? ראש ממשלה, שבניגוד לקודמו אינו ממהר ללחוץ על ההדק, ואשר היה מוכן להסכים להפסקת אש אף בטרם החל המבצע ובטרם טופלו המנהרות; שר ביטחון זהיר ומנוסה; ורמטכ"ל מוסרי ואחראי. חמאס השתמש בפצצות מרגמה, ברקטות ובטילים, פגע בישראלים חפים מפשע, הוריד את תושבי הערים הגדולות בישראל למקלטים, ואלמלא כיפת ברזל היו עלולים להיהרג ישראלים רבים יותר.
ארגון הטרור לא הסכים להפסקת אש, הסתתר מאחורי אזרחים ובתוך בתי חולים ומתקנים של האו"ם, ואף על פי כן, המבצע הזה, שעלה לנו בעשרות חללים, ולצד הפלשתיני באלפים, עדיין ממשיך להוות גורם לביקורת קשה על מדינת ישראל, ולא רק בפי אויבינו. העולם לא הצליח להבין מדוע נהרגו כל כך הרבה פלשתינים בלתי מעורבים במהלך המבצע, ואנחנו לא הצלחנו להסביר את היקף ההרס ואת מספר ההרוגים.
אש חופשית מדי
מי שקורא ביסודיות את הדו"ח של "שוברים שתיקה" עשוי להבין מה קרה כאן. ומה שקרה, בעיקר, הוא שמפקדים רבים נתנו לחייליהם להבין כי יש היתר להרוג פלשתינים גם אם אין סיבה מיוחדת לחשוד בהם. משהו בהוראות הפתיחה באש השתבש, והעיקרון הלא בלתי מתקבל על הדעת, ואשר לפיו חיי חיילינו יקרים מחייהם של אזרחי האויב, התפרש כהיתר לפריצת גבולות בכל הנוגע לפגיעה באזרחי עזה.
מצד אחד סבר הפיקוד העליון כי התנהגות כמו "הקש בגג" (פגיעה קלה, יחסית, בגג הבית כדי לגרום לתושביו לנוס), הודעות טלפוניות הקוראות לפינוי מיידי ופיזור דפים המזהירים מפני פגיעת חיל האוויר, די בה כדי לעמוד בקני מידה בינלאומיים למלחמה בשטח בנוי. אך לא.
תושבים רבים לא הבינו במה המדובר, אחרים לא הספיקו לצאת מן הבתים, אחרים - זקנים וחולים - לא יכלו לצאת מן הבתים, ולרבים פשוט לא היה לאן לצאת באזור הצפוף כל כך. מצד שני, העניקו הנקישות בגג היתר לפגיעה בבתים הללו, ללא הקפדה על הכללים הרגילים, משום שההנחה היתה שהם ריקים. ואז נכנסו ה"די־ניינים" וכילו את המלאכה גם במקומות שבהם עוד נותרו אנשים.
קיימות בצה"ל הוראות קבע, המאפשרות לירות רק לאחר זיהוי אמצעי לחימה בידי החשוד. במבצע צוק איתן נורו אנשים שצפו במתרחש מן החלון, ללא כל סימנים של אמצעי לחימה. מעיד אחד החיילים: "ככל שהתמשכה הלחימה, האישורים נעשו יותר מיידיים. הוראות הפתיחה באש לחיילים בשטח בהמשך ההתקדמות היו ירי, ירי לכל מקום, איך שאתה נכנס. ההנחה - שברגע שנכנסים, כל מי שמעז להוציא את הראש הוא, בעצם, מחבל".
חייל אחר מדווח על שיחה עם המפקד: "שאלנו אותו, אני רואה מישהו הולך ברחוב, אני יורה בו?
אמר כן!
למה אני יורה בו?
כי הוא לא אמור להיום שם!"
והוא מוסיף: "יש נשק, אין נשק, לא משנה מה. ההנחיות מאוד ברורות: כל בן אדם שאתה נתקל בו, אתה יורה על מנת להרוג. זו הנחיה מפורשת".
ואחר מספר: "כל הטנקים עמדו בשורה. אני, אישית, שאלתי את המפקד שלי, לאן אנחנו יורים? הוא אמר לי: תבחר לאן שבא לך. וגם אחר כך, בשיחות עם שאר החבר'ה, כל אחד, בעצם, בחר את המטרה שלו, והמפקד קרא לזה: בוקר טוב אל־בורייג'". במקרה אחר, לאחר פגיעה בחיילי צה"ל, מצוטט מפקד פלוגה כאומר: "חבר'ה, תתארגנו, תעלו על הטנקים וניתן מטח ירי לזכרם של החבר'ה".
ככל שהידלדלו היעדים, ככל שנמשך המבצע, ועימו תחושת חוסר ההישג, ככל שהתגבר החשש מתמונת ניצחון של חמאס, הורד דרג הפיקוד שאישר ירי וגברה הפגיעה באזרחים. הארטילריה "ריככה" מטרות שנפגעו באופן "סטטיסטי", כלומר - בלתי מדויק. אחר כך הגיעו המטוסים שדייקו בפגיעותיהם, אך לא יכלו להימנע מלגרום למיטוט בתים בסביבה, כתוצאה מן ההפצצות החוזרות ונשנות.
את התואר "הצבא הכי מוסרי בעולם" הענקנו לעצמנו, עם או בלי מחקר מדעי משווה. יכול להיות. הייתי רוצה מאוד להאמין בכך. אבל גם אם זו אבחנה מדויקת, היא אינה מוענקת לנצח. כדי לזכות בתואר צריך להוכיח את הצדקתו בכל יום מחדש. אחת הדרכים לעשות זאת היא לחדש את פעולתה של הוועדה שנועדה לחדש את הקוד המוסרי של צה"ל, ולהבהיר באופן ברור הרבה יותר את מגבלות הפגיעה באזרחי אויב.
גם בלי קשר לביקורת הבינלאומית, אנו חייבים להתבונן בעצמנו בראי, והראי שמציב בפנינו השבוע ארגון "שוברים שתיקה" אינו מוסיף לנו גאווה. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו