גם לי, כמו לרבים במדינת ישראל, יש אמפתיה גדולה לישראלים שהם מבני העדה האתיופית. גם אני חושב שצריך לעשות עוד ועוד כדי שהם יהיו וירגישו חלק מהחברה הישראלית. ונכון, במקומות מסוימים חלק מהם סובל עדיין, ובלי שום סיבה מוצדקת, מיחס מפלה.
באותה נשימה, אסור להסכים לכך שתחושת הקיפוח והזעם שלהם ושל כל ישראלי אחר תתבטא בהפרה של החוק, שכן מי שבא בטענות לאוכפי החוק צריך שיידע לציית לחוק.
ההפגנה ביום חמישי מול המטה הארצי התקיימה ללא רישיון. המשטרה ידעה מראש על הכוונה להפגין, ולמרות זאת איפשרה להם את הזכות למחות, תוך כדי הפגנת איפוק מירבי מצד השוטרים. אלא שלאחר מכן ניסו המפגינים לצעוד לבית ראש הממשלה, ולפני שההפגנה תהפוך למופע של אלימות (15 שוטרים נפצעו מאבנים ומבקבוקים שנזרקו לעברם), המשטרה השתמשה בכוח נגד המפגינים, כמצופה ממנה.
משטרה בחברה דמוקרטית צריכה להיות רגישה ומבינה מצד אחד, ומצד אחר לנהוג באפס סובלנות ובנחישות כלפי מפרי חוק.
למרבה הצער, יש עדיין שוטרים שמפרשים באופן שגוי את תפקידם, חורגים מסמכותם, הופכים אלימים בעצמם ומתנהגים בצורה מבישה כגון הכאת אותו חייל בן העדה האתיופית. זה לא מעיד על הכלל, וצריך להודות על האמת: במשטרה משרתים שוטרים לא ראויים, שהתנהגותם מטילה כתם על אלפי שוטרים ראויים שעושים מלאכתם נאמנה יומם וליל.
טבען של הפגנות הוא שהן מתחילות באופן מתון, אך המצב יכול להחריף במהירות והן יכולות לצאת מכלל שליטה דווקא בגלל אלימות של מפגינים. אלימות מובילה בדרך כלל לאלימות, ועל כן כל מעשה של אלימות חובה על המשטרה לעקור מהשורש.
בנחישות, לא באלימות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו