תיק החינוך: אוצר של ערכים

בימי משא ומתן קואליציוני מתלבטים מועמדים ופרשנים בשאלה מהו תיק מיניסטריאלי בכיר? בישראל, על מורכבותה הקיומית, יש שני תיקים בעלי חשיבות עליונה: הביטחון והחינוך. הראשון מבטיח את הקיום הפיזי, השני את הקיום הרוחני, ושניהם יחד את העתיד במולדת ההיסטורית. חוששני שתיק החינוך מקבל הערכת חסר. עובדה היא שאיש מראשי המפלגות המרכיבות את הקואליציה לא דרש את התיק מלכתחילה.

ביום הזיכרון וביום העצמאות שמענו מפי ראשי המדינה אמירות נחרצות באשר לערכים, לחזון ולדרך. כל בר דעת מבין שבהיעדר חזון, בלי אמונה בצדקת הדרך ובעת שערכי יסוד מתפוררים, אי אפשר לצפות למסירות הנפש הנדרשת מלוחמים אל מול אתגרים וסיכונים העומדים בפני המדינה.

ישראל לא הוקמה על מנת להיות עוד מדינה לחופו של הים התיכון. יהודים התקבצו אליה מכל תפוצות תבל על מנת לממש ולחדש חירות, אדנות וחזון גדול לעם עתיק. רק בשם ערכים, מורשת היסטורית ותקווה לבית לאומי אזרחים מוכנים לחיות באיום מתמיד, שלרגע לא פסק. אותם אלה שהתעייפו ונחלשו, עברו להתגורר בלוס אנג'לס ובברלין.

אשר על כן החינוך הוא התשתית הקיומית החיונית לחיינו בכברת ארץ זו. כבר עשרות שנים מערכת החינוך ברובה התפרקה מערכים של לכידות חברתית, מחזון לאומי ומאמונה בלתי מעורערת בצדקת הדרך. זרמים פוסט־ציוניים השתלטו עליה, העצימו את קדושת ה"אני", האדירו את ההישגים, התנתקו מהמורשת ההיסטורית והפסיקו את העיסוק במהות החינוך. מערכת החינוך בישראל מוציאה בכל שנה בוגרים רבים, שידיעותיהם בתחומים רבים מבטאות את דלדול הרוח בהיבט התרבות הכללית, וגם זו היהודית.

הציבור נחשף, בשנים האחרונות, למערכת החינוך בעיקר בנושאי שביתות והשבתות, חופשות, רפורמות בנושאי בחינות ושעות לימוד, בדיונים על השתתפות מורים בטיולים או בעת פרסום על מעשים אלימים המתבצעים בין כותלי בית הספר. הציבור והתקשורת ממעטים לעסוק באיכות החינוך, בתוכניות לימודים, בקידום הערכים ובהעצמת החוסן הרוחני האישי. ידוע שאיכות החיים במדינה נמדדת בהתאמה לאיכות החינוך שבה.

שר החינוך החדש חייב להיות מי שחפץ בתיק מלכתחילה, ולא כברירת מחדל. השר הנבחר חייב להיות בעל כישורים מוכחים ויכולת לשקם את מערכת החינוך. עליו לגרום לכך שהממשלה תשקיע את כל המשאבים הנדרשים להפוך את מדינת ישראל למגדלור של חינוך ברמה גבוהה, במרכז ובפריפריה. חינוך מדעי, מקצועי, תרבותי, ובעיקר חינוך לערכים. חובה לגייס כוחות מעולים להוראה, לבסס את מעמד המורה ולהציב את האידיאל החינוכי על תורן ספינת הקיום של מדינת ישראל, מגני הילדים ועד למוסדות ההשכלה הגבוהה. חיוני לבחון בדחיפות את התנהלות המועצה להשכלה גבוהה, להתמודד עם ארגוני המורים שאינם מוסיפים ליוקרת המורים, לטפל במאחזים ההיסטוריים האחראים לחלוקת פרסי ישראל, בעיקר בתחומי התרבות והרוח, לעודד את היצירה והיצירתיות ולשלב עבר מפואר עם עתיד מבטיח.

ידוע שעם המתכחש לעברו מתנכר לעתידו. רק אם הציבור ישתף פעולה, ויעלה על ראש שמחתו את החינוך, לא תהיה תקומת החינוך בישראל אגדה, אלא מציאות בת קיימא.