פרשת הרב יאשיהו פינטו נולדה בחטא כבד, התנהלה ברישול ומסתיימת עתה - לפחות לעת עתה - בפארסה מביכה.
צדק אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון בטענתו שמלכתחילה לא היה מקום לעשות עם פינטו עיסקת טיעון, הרי נחתמה זו בטרם נמסרו כל העדויות. אך משנדחתה טענת המתנגדים לעיסקת הטיעון לא ננקטו הצעדים הנחוצים להביא את הפרשה לכלל גמר. העונש המתבקש אינו עונה על הרושם העולה מן הפרטים הכלולים בעיסקת הטיעון - והם כדבר מובן מאליו פחות ממה שכללה בו התביעה אילו הגישה כתב אישום רגיל - אבל גם היא אינה מגעת לכלל מיצוי.
אירועים תמוהים מלווים את הפרשה. גם השופט עצמו ד"ר עודד מודריק לא פטר את עצמו ממשגה והביע בפומבי ספק אם נהג נכון כאשר ביקש ללכת לקראת הנאשם והתיר לו לצאת את הארץ.
הקו המאפיין את הרב פינטו מצטייר בציבוריות כסחבת ארוכה ומתמשכת. הוא טס. הוא חולה. הוא בבדיקות. בהגזמה, אין פתח של חדר מיון ברחבי העולם המערבי שפינטו אינו מתדפק על דלתו. אפילו עתה, משהובא בעל כורחו לארץ לאחר שהשופט מודריק מאס בסחבת, עשה דרכו היישר מנמל התעופה אל חדר הטיפול הנמרץ ב"איכילוב", אבל ברוך השם לא לקה בליבו ואין כל התקף, וצריך להמשיך הלאה.
אולי נכון היה נוהג בית המשפט אילו מינה שלושה רופאים רלוונטיים, בהתאם למצב עליו מצביע פינטו, כדי לקבוע באורח מוסמך ולאחר התייעצות מה חומרת מחלתו של הנאשם. הרי אפילו השופט כבר הציג סימני שאלה לגבי חוות הדעת הרפואית־מקצועית אשר הוגשה על ידי פינטו.
אם הוא, חלילה, אינו כשיר לעמוד לדין חרף המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום ובעיסקת הטיעון המרככת את הדברים כי אז אין מה לעשות. אם לאו - יש לסיים את ההליך באורח נמרץ ויעיל. יתבונן השופט מודריק בקצב שבו ניהל עמיתו דוד רוזן את משפט הולילנד המסובך והמורכב פי כמה, ויידע למה הכוונה.
מפני שההתנהלות הנוכחית לא רק משבשת את עשיית הצדק ואת ההליך התקין המתבקש בעיסקת טיעון. היא מעוררת גם ספקות מה יהיה על הצדק בכלל. כל הפנסים של דיוגנס שביקשו צדק כבו בפרשת פינטו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו