בימים אלו של "עשרת ימי תקומה", אירחתי במכללה האקדמית "אוהלו" בקצרין משלחת מרצים גרמנים שהגיעו מהאנובר, במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים. הרגשות היו מעורבים. כבת לדור שלישי לניצולי שואה, הייתי חייבת להיות מקצועית ומנוטרלת רגש, אך לא יכולתי שלא להרהר בסבי ובסבתי, שאיבדו את כל בני משפחותיהם רק בגלל שהיו יהודים. יהודים מסלובקיה שהיו ענודים בסממני דת מובהקים, והקפידו על תרי"ג מצוות.
מה היו חושבים עלי אם היו בין החיים? 70 שנה אחרי, נכדתם הבכורה מארחת משלחת גרמנים על אדמת ישראל. מובילה אותם, כצאן של אנשי חינוך בכיתות הטכנולוגיות החדישות של מכללת אוהלו, "מתחם העתיד", מסבירה על אודות הפדגוגיה העתידנית של המכללה. העבר הולך איתי תמיד, הגעגועים, הכאב וגם הגאווה על כך שמהאודים העשנים, שברי האדם שהותירו צלקות רב־דוריות, צמח עץ משפחה ענֵף עם שורשים משתרגים, צמחה והתפתחה מדינה.
"זכור את שעשה לך עמלק" הצטווינו, אך האם הזיכרון תקף גם 70 שנה אחרי? זמן רב עבר וכולנו כבר שבעי מלחמות, אבל האם כמו קשיש חביב שהשיטיון מתחיל להתל בו, הזיכרון צריך להתערפל? הזיכרון הזה חייב להיות חי וקיים, חלק בלתי נפרד מאיתנו, צל שחור שיש לחבק באהבה ולשאת למען הדורות הבאים. לאחרונה יש תחושה שזיכרון השואה הולך ומתעמעם וקרב היום שבו נציין את יום השואה כמו סדר פסח, בצורה סמלית פולקלוריסטית כאירוע מהעבר הרחוק. היום חלק מהניצולים עדיין עימנו, אבל מה יהיה בעתיד כשאותן עדויות אנושיות "משם" כבר לא יהיו איתנו? על רקע הקיטוב, המגזריות והצרות האזוריות שמתגעשות עלינו מעת לעת, אני חשה כנביאת זעם בשער העיר. חוששת כי זיכרון השואה והשמדת יהודי אירופה (גם יהודים בתפוצת צפון אפריקה, שלעיתים משתכחים מנרטיב השואה) יהפוך לעוד ציון דרך היסטורי בציר הזמן של מדינת ישראל, אירוע אחד מני רבים בין המצות והשירים של פסח לזיקוקי העצמאות ובמות הבידור.
וכאן המקום של החינוך. לחינוך תפקיד מרכזי ומשמעותי לעיסוק בלקחי השואה ומשמעויותיה הנרחבות, ויש לתת לכך את המקום הראוי ולא לחכות לטקס עם שירים, נרות ונאומים יום אחד בשנה. יש להכניס תוכניות רחבות יותר להכשרת המורים, לא רק ביקור חובה ביד ושם או בלוחמי הגטאות, אלא מודל רב־שנתי שיעסוק בנושאים חשובים אלה, מאבני היסוד של החברה. כן, גם בתרבויות ובמגזרים האחרים, הדיון בסוגיות שונות סביב התמה "רצח עם" בשל אמונתו הדתית הוא נושא ראוי ורצוי שיכול לאחד בין מגזרים ולחדד אמות מידה מוסריות בלא הבדל דת, גזע ומין.
הכותבת היא ראש ביה"ס ללימודי המשך ופיתוח פרופסיונלי במכללה להכשרת מורים "אוהלו" בקצריןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו