ההנשיא אובאמה הודיע כי הדרישה להכיר בישראל לא תועלה כחלק מההסכם עם איראן, שכן תביעה זו משולה ("בחוצפתה"), לתביעה מטהרן להחליף את הנהגתה. לצד זאת, הנשיא מלא האמפתיה מתחייב להתייצב לצד ישראל אם תותקף. המשמעות? אובאמה אכן מפנים את כרוניקת האלימות הצפויה. וכך, בצל ההסכם המתגבש, תמשיך איראן בהכנותיה הצבאיות והגרעיניות להשמדת ישראל, ולא תיתבע אפילו לסגת פומבית מתוכניותיה אלו.
מלחמת המאסף בקונגרס ליצירת רוב נגד ההסכם המתגבש, ה"משוכפץ" בווטו נשיאותי, חוצה מפלגות. הדבר מעיד שמשהו רקוב בממלכת האשליות האמריקנית, ושרבים קשובים דווקא לאזהרות ישראל. בינתיים, למורת רוחו של הממשל, גוברות ההצעות לקביעת מנגנוני פיקוח וביטחון כפרוצדורת היחלצות מ"חליפת המשוגעים" שמבקש אובאמה לכפות, כזו שתאפשר השבת הסנקציות ומבוא לאופציות חריפות יותר נגד איראן.
לפי שעה מכילות הצעות אלה תיחום מימדי זמן לביקורת ואינדיקציות שטח מרגיעות כתנאים לאשרורו של ההסכם מהיום שייחתם, לצד האפשרות להגדירו גם אחרי שיתקבל כ"אמנה" פחות מחייבת. אלא שאפילו צעדי זהירות ראויים אלה אינם מביאים בחשבון את כישורי המניפולציה, ההסתרה והסבלנות שיציגו סוכני האייתוללות כדי להערים על המפקחים.
מהי המשמעות היישומית של התחייבויות אובאמה? לנוכח הפגיעה בכלכלה האמריקנית והאבידות בעיראק ובאפגניסטן, סבורים רבים, ובהם גם האיראנים, שאובאמה לא ימהר לשום עימות צבאי בעתיד הנראה לעין. לנוכח האלימות והטרור שנוקטים שותפיו האיראנים במזה"ת בלא תגובה, מוכיח זאת אובאמה ממיקומו ב"מושב האחורי של המכונית".
אובאמה קיבל בירושה כישלונות אמריקניים כגון התגרענות קוריאה הצפונית והפלת השאה באיראן. הוא עצמו שגה בהבנת האיסלאם הרדיקאלי וחלם על איסלאם מתון וכשל בשורה ארוכה של חזיתות: בעיראק, שם מסייעים האמריקנים למיליציות השיעיות לטבוח בסונים; בעצירת הטבח והשימוש בחל"כ בידי המשטר בסוריה; בדיאגנוזה של ארדואן - עריץ איסלאמי המסייע לדאעש; בבלימת פוטין באוקראינה ובמזה"ת; בהיעדר סיוע לבעלות בריתו הערביות בתימן ובמשברים אחרים; באי ראיית הנולד במצרים בעקבות ההפיכה; ובמימוש עמדות הפתיחה שהוא עצמו הציב במגעיו עם האיראנים. עתה "נחוש" אובאמה להיכשל גם בניסיונו לכפות על ישראל הקמת מדינת טרור פלשתינית, נוספת לזו שבעזה.
לנוכח הסתירות בהסכם בין הממשל בארה"ב לבין האיראנים, ברור לאמריקנים, גם בשפה ההוליוודית המוכרת להם, שהיכולות הגרעיניות שנותרו בידי איראן לבניית פצצה גרעינית משולות לאקדח המונח על השולחן במערכה הראשונה אשר סופו שיירה במערכה האחרונה, גם אם לפי התסריט של אובאמה ייקח הדבר עשר או 15 שנה.
דחיית הקץ אינה משמעותית לאנשי ממשל אובאמה, המבקשים לסיים קדנציה בהישגים שיצדיקו את פרס הנובל שקיבל הנשיא ללא סיבה בתחילת נשיאותו. בחיי אומות תאבות חיים משולות עשר או 15 השנים שניתנו לאיראנים כדי לבנות פצצות כחלקיקי שנייה. "דחיית הקץ" ומטריית ההגנה המחוררת שהבטיח אובאמה מייצגים את גישת "אחריי המבול", וזה תמיד נגמר רע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו