"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההחלטה של כחלון

,עודכן

כבר שבועות ארוכים ברור היה שגוש המרכז־ימין וגוש המרכז־שמאל יזכו בכ־55 מנדטים. "המחנה הציוני" והליכוד היו דומים בכוחם, וכאשר אחד מהם פתח פער מזולתו, היה זה, תמיד, על חשבון מפלגות אחרות מן הגוש שלו. ברור היה שמפלגת "כולנו" בראשות משהכחלוןתהיה מפלגת הציר, כמעט ללא קשר למספר המנדטים שלה, משום שהיא נותרה היחידה שלא אותתה על כוונתה להצטרף לגוש זה או אחר אחרי הבחירות.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: מי לא הגיע לחתונה של גל וליאל?

הצלחתו של נתניהו היא העובדה שלא הובס (בניגוד למה שהראו רוב הסקרים של סוף השבוע האחרון), ואילו בעייתו העיקרית היא אובדן המנדטים של אלי ישי, אבל אין הפתעות של ממש בתוצאות הבחירות, והחלטתו של כחלון היא זו שתכריע את הבחירות הללו. החלטה להצטרף לממשלה בראשות הליכוד עשויה להיות טבעית עבור "כולנו", שכן גם ראש המפלגה וגם רוב חברי הכנסת החדשים שלה הם אנשים שבאו משורות הליכוד, אלא שבדרך כלל מי שבא מן השורות הוא מי שעבר את הקווים, והוא לא עשה זאת כדי לחזור לשורות אלא כדי לפנות לדרך אחרת. חזרה אל השורות עלולה להיות מוצגת כהודאה בטעות עזיבת הליכוד.

תביעה משני הצדדים להקים ממשלת אחדות לאומית, והודעה מראש כי אם אחד הצדדים יסרב לכך הוא יצטרף למחנה האחר, היא הדרך הקלה מכולן. כך יופיע כחלון כאיש האחדות שונא המריבות המיותרות, ואם אחד המחנות אכן יסרב להשתתף בממשלת אחדות, יהיה לו קל מאוד להסביר לתומכיו ולציבור כולו כי עשה ככל יכולתו למען אחדות העם וכי הוא "מעניש" את סרבני האחדות בכך שהוא חובר ליריביהם. הבעיה היא שהוא עלול להצליח ולכפות על שתי המפלגות להקים ממשלת אחדות לאומית ברוטציה, ואז הוא יהיה המפסיד האמיתי; במצב כזה לא רק שקשה להאמין כי יקבל את תיק האוצר הנכסף, אלא שלא תהיה שום סיבה לשתי המפלגות הגדולות לאמץ את תוכניתו הכלכלית דווקא. כדאי לו, למשה כחלון, לעיין בסיפור הקמת ממשלת האחדות הלאומית ב־1984, כאשר עזר וייצמן כפה על הליכוד ועל המערך להקים ממשלת אחדות לאומית ומצא עצמו בתפקיד הלא חיוני של שר המדע, ללא כל השפעה בממשלה שנשענה על קואליציה של 98 חברי כנסת.

האופציה השלישית, לטעמי, היא הנועזת ביותר אך היא עשויה גם להיות הכדאית ביותר, והיא חבירה ל"מחנה הציוני" תוך הבטחה כי עיקרי תוכניתו הכלכלית יאומצו על ידי המחנה. במצב זה יקום מיד "גוש חוסם" שיחייב את הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על הרצוג, ובעקבות זאת - הסיכוי להקמת ממשלה לפי תנאיו המוקדמים של כחלון יהיה גדול. זה לא יהיה מהלך מובן מאליו למי שבא מן הליכוד, אך אם ליבו שם - יהיה זה הדבר הנכון לעשותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר