מאז נאומו החשוב והמשפיע של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקני, רק התחדד הוויכוח בעניין הגרעין האיראני. מכתבם של 47 סנאטורים רפובליקנים, שהזהירו את מנהיגי איראן כי ההסכם שאליו מכוון הנשיא אובאמה יבוטל על ידי הקונגרס ויהיה חסר תוקף, עורר מחלוקות קונסטיטוציוניות לגבי השאלה אם הקונגרס מוסמך, או מסוגל, לשנות החלטות של הדרג המבצע (כלומר - הנשיא), בתחום מדיניות החוץ. מכתב זה אף העלה רעיונות עיוועים, שלפיהם יוכל הממשל לעקוף את הקונגרס על ידי אישור ההסכם במועצת הביטחון של האו"ם - בנימוק שאין המדובר בהסכם איראני־אמריקני אלא בהסכם בינלאומי. לו הנשיא אכן היה מחליט ללכת בתוואי הזה, הסערה הציבורית סביב מה שייראה כוויתור על הריבונות האמריקנית תעמיד בצל אף את הוויכוח על מכתב הסנאטורים.
עוד באתר: המגישה הלבנונית שהפכה לסערה ברשת
נאומו של נתניהו בקונגרס, בצד הביקורת העניינית או הבלתי־עניינית שעורר, גם פתח לדעתם של חלק מהפרשנים פתח להשגת הסכם טוב יותר מזה שהממשל מתכוון להגיע אליו, אך מי שמערער על מסקנה זו הוא הפרופסור ג'ושוע מורבצ'יק, עמית מחקר במכון למדיניות חוץ באוניברסיטת ג'והנס הופקינס ובר סמכא מוכר ומוערך בתחומו. מורבצ'יק מותח ביקורת על נאום נתניהו, ודווקא מכיוון ימין: לדעתו, "הליקוי ההגיוני בנימוקו של נתניהו, כלומר שעל ידי הקשחת הסנקציות על איראן יהיה אפשר להגיע להסכם טוב יותר", הוא שממילא ברור שההנהגה האידיאולוגית האיראנית, שמאפיינה העיקרי הוא שנאה בלתי נלאית כלפי ישראל וארה"ב, תמשיך את חתירתה להשגת נשק גרעיני - בין שתסרב להגיע להסכם המשופר שיוצע לה ובין שפשוט תמשיך לרמות את המפקחים ולתעתע בהם.
• • •
מורבצ'יק מנתח את עמדת הממשל, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתו של הנשיא אובאמה על הנאום של נתניהו ובדברים דומים שהושמעו על ידי היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס ומזכיר המדינה קרי - שהנשיא בעצם גמר אומר שאין לאמריקה ברירה אלא להסכים למה שטהרן תציע, או כפי שהגב' רייס התבטאה, למה ש"אפשר להגיע אליו", שכן האלטרנטיבה היא מלחמה.
מורבצ'יק מסכים, כביכול, עם הניתוח הזה, אך מסיק ממנו תובנה הפוכה מזו של הנשיא, והוא שואל: מה אם השימוש בכוח צבאי הוא באמת הדרך היחידה לבלימת ההתקדמות של איראן לפצצה? ותשובתו: זוהי כנראה המציאות, שכן "המשטר בטהרן, חדור רוח אידיאולוגית, כמו המשטרים הקומוניסטיים, הפאשיסטיים והנאציים לפניו שהתכוונו "לשנות את העולם", נחוש להביא לניצחון המהפכה האיסלאמית שלו במזרח התיכון, ואם אפשר גם במקומות אחרים, כשתוכניותיו הגרעיניות אמורות לסלול את דרכה של המהפכה לניצחון. "הסנקציות אולי הביאו את האייתוללות להסכים למו"מ, אך לא לביטול חתירתם לנשק גרעיני... גם הסנקציות החמורות יותר שנתניהו מציע לא תבאנה לשינוי החזות הזאת". והוא מסכם: "רק פעולות צבאיות תעצורנה תוכניות גרעיניות".
בפועל, המרחק בין הדעות של מורבצ'יק לאלה שהועלו על ידי נתניהו בנאומו אינו כה גדול, שכן בניגוד לממשל בוושינגטון שניהם מאוחדים לגמרי לגבי איתור האיום שנשקף מאיראן גרעינית. זאת, אף על פי שנתניהו, שכראש ממשלה וכמדינאי ער לחשיבות היחסים עם הממשל, איננו יכול לבטל לחלוטין את סיכוי הפתרון הדיפלומטי.
לעולם, ולישראל בפרט, לא יהיה הלוקסוס לחכות ולראות לאחר מעשה מי צדק בוויכוחים האלה, ולראש הממשלה הבא של ישראל צפוי אפוא תפקיד היסטורי - להמשיך במאבק בגרעין האיראני ולנסות לנווטו לכיוון הנכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו