טוב עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהתנצל אתמול על התוכן הלא ראוי שהועלה בסרטון התעמולה של הליכוד. האם מישהו שמע את ראשי המחנה הציוני לבני ובוז'י לוקחים אחריות ומתנצלים על "נאום הצ'חצ'חים 2" של הצייר והפובליציסט יאיר גרבוז בעצרת השמאל שהתקיימה במוצאי שבת בכיכר רבין, שבו הציג את הגזענות ואת ההתנשאות שלו על כל עדות המזרח, והקהל מחא לו כפיים? האם הבוז'יתון ("ידיעות אחרונות" ו־ynet), השקועים עד צוואר בקמפיין השמאל להפלת נתניהו, עשו מזה כותרות ראשיות? נייט.
הבוז'יתון והמו"ל שלו נוני מוזס ממשיכים במסע הצביעות נגד הליכוד ונתניהו, וחוצפתם לא נחה לרגע. ביומיים האחרונים הם רתמו לקמפיין השקרי שהם מנהלים נגד הליכוד ונתניהו את ועדי העובדים הגדולים, שעד לאחרונה נחשבו אצלם לשודדי הקופה הציבורית, סחטנים גדולים, מושחתים ועבריינים, והפכו אותם לכלי משחק בידיו של מוזס להשגת מטרותיו העסקיות.
אין זה מפתיע שהשקרים שהעיתון ואתר הבית שלו מפיצים בחודשים האחרונים הקפיצו אפילו אדם הנחשב ישר כמו סרגל כבני בגין, שכינה את "ידיעות אחרונות" "חרפה לעיתונות". הדבר אינו סוד וכבר נכתב כאן רבות, שפרסום "מסמך הוויתורים" השקרי, כמו גם עצרת השמאל, נראים כחלק ממהלך מתוזמר ומתוזמן שחברו אליו יחד הבית הלבן, פוליטיקאים ישראלים, מאיר דגן, מני נפתלי, נחום ברנע ומו"ל "ידיעות אחרונות", והמטרה: הפלת ראש הממשלה והחלפת שלטון הימין בשלטון שמאל.
עיתונאים ב"ידיעות אחרונות" יודעים לספר שכשמוזס וברנע החליטו להבליט את פרסום "מסמך הוויתורים" השקרי בעיתונם, הם ידעו שהאמת הפוכה. לא רק שנתניהו הצליח לעמוד מול כל הלחצים הבינלאומיים, אלא הוא הוסיף ובנה ביהודה ושומרון, למורת רוחם של מבקריו.
אפילו ברנע הודה שפירסם דבר שאינו אמת. "האם נתניהו התכוון להגיע להסכם על בסיס עקרונות אלה"? כתב שלשום ברנע בפרשנות לעצמו, וענה בעצמו: "אני מעריך שלא". והוא המשיך בפרשנות העצמית: "המסמכים שפרסמתי לא אומרים שנתניהו הסכים לחלוקת ירושלים". מר ברנע, אם ידעת שאתה לא כותב אמת, למה פירסמת את הדברים בכותרת ראשית שאתה חתום עליה ביום שישי?
אכן, זו אינה הפעם הראשונה שברנע ומוזס מפרסמים "ברווז עיתונאי" כדי לפגוע בימין, בליכוד ובראש הממשלה בנימין נתניהו. אפילו גדעון סער, שאינו נחשב לחסידו של נתניהו, התייחס פעם לשקריו של ברנע כשכתב שבשביל לכתוב שקרים לא צריך תעודת עיתונאי, אלא מספיק להיות שרלטן.
שלא במפתיע, בין הפוליטיקאים הנהנים או הנפגעים משיטת "המקל והגזר" של נוני מוזס, פוליטיקאי אחד זכה אצל ברנע ומוזס תמיד למילים טובות: רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, האיש שהעניק במו ידיו לברנע את תעודת פרס ישראל לתקשורת.
נדמה שאצל מוזס, זו השיטה: לרמוס את מי שלא מציית לדרכו. לפני כמה שנים שימשתי כתב המשטרה של עיתון "ידיעות אחרונות". בעיצומו של המשפט שהתנהל נגד חברו של מוזס חיים רמון, שהורשע בביצוע מעשה מגונה, החתימו אותי על ידיעה שלא כתבתי ושהכפישה את ראש אגף החקירות והמודיעין אז יוחנן דנינו, שהיה זה שהמליץ להגיש כתב אישום נגד רמון. כמו אז, גם היום, השיטה היא אותה שיטה, ועושי דברו של מוזס הם אותם אנשים.
בכירי התקשורת שותקים, וזו חרפה נוספת - משום שגם הם מבינים שלמוזס ולחבורתו יש אג'נדה ששמה "רק לא בנימין נתניהו". מה עוד צריך לקרות כדי שאותם חוכמולוגים שיושבים באולפנים ואותם פרשנים יישירו מבט לעם ישראל ויאמרו ביושר שבתחבולות פועל מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס כדי להחזיר לידיו את
השלטון במדינה?
סוד גלוי הוא שמוזס ופרשן הבית שלו מצפצפים על זיכרון הקוראים. לרוע מזלם אנחנו כאן, כדי להוציא לאור את האמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו