איראן בדרך לפצצות, אנחנו עוסקים בבקבוקים

רודולף ג'וליאני, ראש העיר המיתולוגי של ניו יורק, שהנהיג אותה בהצלחה רבה בעת פיגועי 11 בספטמבר, והפך לגיבור אמריקני, מצפה מראש ממשלת ישראל לנאום בקונגרס בחודש הבא במטרה למנוע הסכם רע בין המעצמות לאיראן בהובלת וושינגטון. לא רק עבור חבריו בישראל - אלא גם ובעיקר עבורו כאזרח אמריקני.

ג'וליאני, בדיוק כמו חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, סבור כי איראן גרעינית היא סכנה עולמית, ולכן נאומו של נתניהו חשוב במיוחד.

העיתוי של נאום נתניהו הוא לא הבחירות בישראל כפי שרוצים שנחשוב, העיתוי הוא תאריך היעד להסכם קבע עם איראן שנקבע לסוף חודש מארס. "אי אפשר לעצור מדיניות בגלל בחירות", מסביר ג'וליאני, בטח לא כשמדובר בלעצור את איראן מלהשיג יכולת גרעינית. מחלוקת עם אמריקה? יותר מחלוקת עם הממשל, מסביר ג'וליאני. ישראל מייצגת את הערכים של האמריקנים.

חבל שהסוגיה האיראנית הפכה לסלע מחלוקת בין נתניהו לממשל המבקש לנקום בראש ממשלת ישראל כאילו מדובר היה באויב ולא ידיד. חבל שבוושינגטון לא שומרים את האנרגיות השליליות לאיראנים. כמו בסיפור על הביצה והתרנגולת - לא בטוח שהמחלוקת היא בגלל הנאום. יכול להיות שההתנגדות להסכם רע היא יותר הסיבה למתיחות הגלויה בין הממשל לנתניהו.

חבל גם שהתקשורת בארץ מנגחת את הנאום במקום לגלות אחריות בעניין האיראני ולחשוב לרגע שאם קיים עדיין קונצנזוס במדינה הזו, זה הגרעין האיראני אשר מסכן לא רק את קיומה של ישראל אלא גם את מרחב הפעולה המדיני והצבאי שלה במזרח התיכון, שהולך והופך למסוכן יותר.

בזמן שאנחנו מתעסקים ב"אב בית" ובבקבוקים (למטרות פוליטיות), איראן ממשיכה במסע הממוקד שלה ליכולת גרעינית. בדיוק כפי שאמר אתמול ג'וליאני בראיון, הרי ברור שזה לא למטרות אזרחיות. לאיראן אין באמת בעיות של אנרגיה. איראן רוצה פצצה. מדינות המפרץ, כפי שדווח אתמול, הבינו זאת מזמן וחוששות מכך, כמו בירושלים, בפאריס ובאופוזיציה האיראנית שחוששת לא פחות מאייתוללות עם פצצה.

ב־2009 הממשל בחר ברעים (המשטר) על חשבון הטובים (המהפכנים הירוקים). על פי התנהגות הממשל והדיווח אתמול על אפשרות החרמת ועידת איפא"ק מצד גורמי ממשל בכירים ניתן בהחלט לחשוש כי שוב גם ב־2015 ממשל אובאמה יבחר בצד של הרעים.