רק שיצליח

בתפיסת עולמו הרמטכ"ל ה־21 רב־אלוף גדי איזנקוט תופס מקום מרכזי באסכולה של בנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון ובני גנץ, שהעדיפו צעד איטי, מחושב, מרוסן, וברגעים מסוימים אפילו מהוסס במהלך מבצע צוק איתן. זה ניכר כבר בתפקודו בחטיבת המבצעים במלחמת לבנון השנייה ב־2006. הוא גנרל מהאסכולה הפילוסופית שמכיר במגבלות הכוח לא פחות מאשר ביתרונותיו, ואינו שש לעשות בו שימוש אלאבכורח הנסיבות.

יש ויכוח ממושך מה הוא גנרל ראוי. קיימת גישה כי הגנרל צריך לדחוק בדרך כלל בפוליטיקאים להפעיל כוח להגנת האינטרסים הלאומיים. כך סבר, למשל, שר החינוך זלמן ארן, שאמר כי לא הצביע בעד יציאה למלחמת ששת הימים כי לא חש שפיקוד צה"ל נושף בעורפו. כמי שמצדד בניהול המסויג של מבצעי צה"ל בעזה; וכמי שסבור כי תפקידם להאריך את משך הזמן בין הסבבים ואין בהם כדי להשיג את יעדי השווא של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט - אין לי ספק כי המינוי ראוי.

אך אין גם ספק כי בשנים הקרובות יהיו חילוקי דעות צורמים בצמרת הלאומית. בנט ירצה כי איזנקוט יורה ללחוץ על ההדק מוקדם מכפי שתיכנן.

לרמטכ"ל החדש ביוגרפיה ראויה ומכובדת כלוחם וקצין בגולני, וכמפקד אשר עשה שנים רבות בשכנות לצמרת המדינית. יש בה צלקת עמומה בהקשר לפרשה הנושאת את שמם של גבי אשכנזי ובועז הרפז, אבל נראה כי נמחקה מן הזיכרון הציבורי. זה טוב, הרי הכל רוצים שיפתח את דרכו כרמטכ"ל עם דף חלק.

בעיקרו של דבר, הוא יוצא עם יעלון למאבק בכל צמרת מדינית שתשלוט במדינה לאחר הבחירות. איזנקוט כקודמיו, וכבאים אחריו, ייאלץ להיאבק לא רק על הגדלת תקציב הביטחון, אלא על תוכנית רב־שנתית שאושרה אך התמוססה זמן קצר לאחר שהוחל ביישומה.

הוא גם יצטרך לקבוע סדרי עדיפות חדשים, או לבחון את הקיימים. "צר המצע מהשתרע והמסכה קצרה מהתכנס" - ותמיד עומדות על הפרק השאלות כמה להבטחת העליונות בעתיד הרחוק, וכמה לצרכים השוטפים? וכמה לרגליים וכמה לאוויר ולים? וזה בדיוק מה שהבטיח לו אתמול נתניהו: "לא יהיה לך יום של חסד". רק שיצליח.