בשבוע הבא יפורסם דו"ח מבקר המדינה, העוסק בהוצאות הכספיות של בית ראש הממשלה. בטרם אכנס אל הפרטים, אגע בעקרונות. אחד מעמודי היסוד שעליהם נשענת המדינה הדמוקרטית הוא ההגינות. זה נשמע מוזר מפני שזו התכונה האחרונה שמישהו חושב עליה כאשר ההקשר הוא פוליטי בכלל ובעיצומה של מערכת בחירות בפרט. ואולם, עיקרון אוניברסלי המחויב להיות מוצב לנגד עיניו של השופט, המבקר העיתונאי או האזרח: האיסור המוחלט של "איפה ואיפה", נשמע מוכר יותר. בעצם אלה שני עקרונות שלובים זה בזה.
אפשר להניח שמבקר המדינה יפרט את ההוצאות של בית ראש הממשלה, של מעונו המשמש גם בית אורחים של אזרחים מן השורה, ובעיקר של אנשי ציבור מן הארץ ומן העולם. זו לא רק זכותו של המבקר לבדוק ולחקור עניינים אשר הגיעו אליו בדרכים שונות, אלא חובתו. ברם, שאלת העיתוי עולה מייד עם הודעת המבקר מלפני ימים אחדים. מדובר בעיתוי שהוא חודש לפני מערכת בחירות אשר אלמנט ההגינות בה נשמע באמת מוזר.
הציפייה שלי כאזרח היא שמבקר מדינה או שופט יניח ליבו ואוזנו אל שני העקרונות. הציפייה שלי מאמצעי תקשורת נמוכה הרבה יותר. שהרי מעמדו העקרוני של נשיא המדינה אינו נופל מזה של ראש הממשלה. היה ראוי לחקור באופן השוואתי גם את מעונו של הנשיא לשעבר (של אדם אחד) מול מעונו של ראש הממשלה (ארבע נפשות) על פי מפתח זהה. על דרך המשל, גינון הבית בשני המעונות, מזון וביגוד בשני המעונות, וכך הלאה. ואז יהיה בסיס איתן יותר להשוואה.
ומייד עולה השאלה מה עניין מעונו של הנשיא בעת הזאת? התשובה היא שכבר ידוע ברבים עניין ההוצאות הבלתי מוסברות במשכן הנשיא, הוצאות אשר עלו ב־300 אחוזים בתקופה קצרה מאוד מרגע ששמעון פרס נכנס אליו. קפיצה חדה של ההוצאות - מ־22 מיליון שקלים בתקופת משה קצב ל־63 מיליון בתקופת פרס, הדורשת הסבר על פי שני העקרונות אשר הצגנו למעלה.
יתרה מכך, אזרחי המדינה אשר ייגשו לקלפיות בעוד חודש וקצת, יהיו מושפעים באופן לא הגון מפרסום דו"ח אשר תוכנו התמלא הרבה לפני שהבחירות הוקדמו. כלומר, עקרון ההגינות לא מתקיים מפני שנשיא המדינה לא עומד לבחירת העם ואולם ראש הממשלה כן, והוא נתון להתקפה מרובה בלתי הוגנת מבחינת הפרופורציות. אלא שעניין הפרופורציות נתון בידי התקשורת, ובמיוחד נתון הוא לפרשנות.
אלא שנקודה זו מוכרחה להיות מונחת מול עיניו של מבקר המדינה: איש לא קבע בדרך כלשהי מהי הוצאה מופרזת ומהי הוצאה שקולה. איש טרם בנה מערכת אוטומטית כזו שתבחין בין אירוח חבר משפחה או פעיל תנועה לבין אירוח של ראשי מדינות. לא קיים שום קנה מידה ברור, למעט פרשנות מוטה של בעלי העניין, אלה הרחוקים משני העקרונות אשר מונחים בוודאי מול מבקר המדינה.
ומכיוון שלא יהיה איש אשר יחלוק על דבריו של המבקר בנוקבו סכום כזה או אחר, הרי יש לזכור שעקרון השוויון לא מתקיים מפני שאין תקרה חוקית. תקרה זו היתה יכולה להיקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת. וכך יוצא שלמעט תחושות בטן, אין לאמירות ה"הפרזה" שום בסיס. זאת ועוד, האם ראש הממשלה או הנשיא אמורים להיות אחראים באופן ישיר למנהל אדמיניסטרטיבי של מעונם ומשכנם?
• • •
היה ראוי למבקר המדינה לשקול במשנה זהירות את מועד פרסום דו"ח הממצאים. אין חולק על כך כי חובה על כבוד המבקר לבדוק היטב כל ממצא ולהפוך אבן על אבן, אולם התחושה היא שהמבקר נענה ללחץ "ציבורי" והחליט החלטה בעניין שטרם עמד למשפט. וכמו שעניין העמותות יטופל רק לאחר הבחירות, כן היה ראוי לעשות בנושא הוצאות מעונו של ראש הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו